באם קריאת השמות הוא עבור ההתחלקות דכל נברא משאר הנבראים, אזי אין קריאת השמות שייך לדגים, אך אם הקריאה היא עבור התגלות מטרת הנברא ה"ז שייך לדגים.
"דרא דאברהם דרא דמשה ודרא דדוד" הם "ישראל" - שאינו מתפעל מהעולם, "תורה" - שפועל חיזוק בהבריאה, ו"מלכות" - שלימות העלי' ע"י העבודה. ועבודת נח הי' רק הכנה לקיום התומ"צ.
ישנם כמה מדריגות בשלימות הקרבן, וקרבן של בנ"י צריך להיות בשלימות נעלית יותר מקרבנות בני נח. "בדוקין שבעין" אינו מום בבני נח מפני שאינם שייכים לראי' באלוקות.
פירוש "חמישה קנינים" הוא שענינים אלו לא נשתנו ממדרגתם כשירדו למטה בארץ. ו"אברהם" אינו נכלל ב"ישראל" (שישראל קאי על הנשמה עצמה שאינה משתנית ע"י הירידה), מפני שענינו הוא לקשר את העולם לאלקות.
הבטחת הארץ לבנ"י בברית בין הבתרים הוא בחי' "מכר" - עבור ה"שטר חוב" דהגלות. וע"י הברית זכו בנ"י לארץ בבחי' "מתנה" ו"ירושה".
הזמן לפני שהכיר אברהם את בוראו נחשב ג"כ ימים שלימים, מפני שע"פ טבע זמן זה הוא הכנה מוכרחת כדי שיוכל להגיע להכיר את בוראו (ע"ד שמה"ת אין חיוב לחנך את הקטן, כי החיוב כשנתגדל הוא באופן שיוכל להתרגל לקיום המצוות).
חטא סדום ועמורה היה גם בין אדם לחבירו, שעי"ז מתחרט הקב"ה על הבריאה, ולכן עונשם היה שריפה ש(גם הצמחים והאדמה) נאבדו לגמרי. אך אדמה וצבויים חטאו רק בבין אדם למקום ("שנאב ששונא אביו שבשמים", "שמאבר כו' למרוד בהקב"ה") ולכן נענשו רק בהפיכה.
"תקומה היתה לו שיצא מיד הדיוט כו'" – הוא פשוטו של כללות הסיפור, שמבאר מדוע אברהם הסכים לקנות את כל השדה, ולא רק את המערה, והוא מפני שכשאברהם קונה את כל השדה אזי אברהם הוא המפריש את המערה לקבר, ואין שמו של עפרון על המערה.
"ואברהם זקן בא בימים" פירושו שהמאורעות של ימי חייו השפיעו עליו ועד שניכר בתווי פניו, אף שהיה זקן (דלא כטהע הדברים שזקנים אינם מתפעלים כל כך) – ל"ז שנים אחר שנאמר "ואברהם ושרה זקנים באים בימים".
האבות חיו יחד ט"ו שנה, כנגד הט"ו שעות ביום שעסקו בתורה, דאמיתית ענין האחדות הוא דוקא ע"י התורה, כי ענין השכל ענינה יציאה מגדר האדם.
"קיים אברהם את כל התורה": "קיים" משמעו שישנו להחפצא דתומ"צ בעולם, ורק שלא נצטווה על זה (אך "עשה" משמעו שישנו רק העשייה שלו). גם לאחר מ"ת ישנו: (א) החיוב ללמוד. (ב) בחי' "עושה מלאכתו ארעי" - שאין זה חיוב על האדם (ע"ד "קיים"). (ג) "מניח אני כו' ואיני מלמד את בני אלא תורה", שע"פ הלכה אין מציאות כזו בעולם.
במדרש מבואר שזכותו של יצחק הגינה גם אחר "ויצא יעקב", ורק שאינו דומה זכות צדיק אחד לזכות ב' צדיקים. ורש"י מדבר על פעולת הצדיק על אנשי העיר, ולכן כש"ויצא יעקב" מיד "פנה הודה כו'" לגמרי, מפני שיצחק היה כלוא בתוך ביתו ולא פעל על אנשי העיר.
מצד בקשת צרכיו שבתפילה – "כברייתו של עולם" – תפילת ערבית היא התפילה הראשונה ביום. אך מצד העבודה שבתפילה – "בקדשים הלילה הולך אחר היום" – תפילת שחרית היא הראשונה.
"פניאל" קאי על פני ה', ועל הפנימיות שלמעלה, ועל הדביקות בפנימיות האלוקות. ו"פנואל" קאי על פני יעקב, ועל פנימיות הלב דהאדם, ועל המשכת הביטול בו' קצוות שבעולם.
מזה שעשו שב למקומו ולא ניסה להרע ליעקב משמע שהד' מאות איש נשמטו ממנו (אף שגם הם שנאו את יעקב) ולכן לא היה יכול להרע ליעקב.
"והלא אמך כבר מתה" ו"ורבותינו למדו מכאן" הוא פירוש אחד. שיעקב ידע שהחלום אמיתי ורק חשב שכמו ש"אמך" הוא מהדברים בטלים שבחלום, כך "השאר בטל", שישנם עוד פרטים - שיעקב ישתחוה - שהם דברים בטלים.
רק "ויגלח" הוא מפני כבוד המלכות, אך "ויחלף שמלותיו" הוא מפני שהבגדים הם מיוחדים לבית האסורים. ראש השנה הו"ע בנין המלכות – שנעשה ע"י צמצום דהשערות – "ויגלח". בחי' יוסף הוא האור שלמעלה מהעולם, למעלה מהצמצום דשערות ולכן – "ויגלח".
ביאורים בדין "לא ישמיע קולו בתפילתו": (א) שלא יהי' מקטני אמנה. (ב) כי תפילה צ"ל בביטול. (ג) מצד עצם החפצא דתפילה – כוונת הלב. ע"פ הזוהר הטעם הוא מפני שתפילה הוא כנגד עולם האצי' – תכלית הביטול. אך לעת"ל תהי' התפילה בקול - גילוי מעלת הביטול.
"אל תרגזו בדרך": גמרא: הזהירם שלא ללמוד בעיון בדרך. להמדרש: הזהירם שילמדו לגירסא בדרך, בשביל שמירה. לגירסת התוספות במדרש: הזהירם ללמוד לעיונא בדרך, שאז השמירה אינה רק בדרך סגולה, אלא הלימוד פועלת שינוי באדם, ועד שמתעלה למעלה מענין הגלות.
"תעלה בעידנה" – שכמו שיעקב השביע את יוסף כדי לעודדו ולחזקו לקיום הבקשה אף שהיא היפך רצונו של פרעה – כך השתחוה לו כדי לחזקו ולעודדו (דשועל הוא השפל שבחיות). ובהמשך הפרשה מפרש "אע"פ שהוא בני כו' ואחלוק לו כבוד", אך לא השתחוה לו כי זה היפך כיבוד אב.
לכו"ע מעלת המברך הוא שגורם את איכות ההשפעה, אך יכול להיות עיכובים בההמשכה, ומעלת העונה אמן הוא שממשיך את הברכה בפועל. וחולקים מה עדיף הבכח או הבפועל. השייכות לנזיר – שנזיר הוא הן לשון זכר והן לשון נקבה – חיבור מעלת המשפיע ומעלת המקבל.
"אין מסיחין בסעודה" - גם בדברי תורה - "שמא יקדים קנה לושט", וא"כ "שכיחא הזיקא" ואין אומרים ש"תורה מגינה ומצלי". "בתר דסעיד אמר ר"י יעקב אבינו לא מת" - שיעקב הוא למעלה מהעולם, וזה שאין סומכים על נס הוא מצד התורה עצמה, שענינה לפעול בגדר העולם. אך המצריים "חנטו חנטייא" כי מצדם התורה היא תחת גדרי העולם.
ביאור בדברי המדרש רבה ר"פ בראשית - ואהי' אצלו אמון כו' אני הייתי כלי אומנתו: ד' מדריגות שבתורה (פרד"ס) ומהם נמשך בעולם; פירוש "בראשית" בשביל התורה או ע"י התורה / ראשית הכל יראת ה' וידיעת ה' / הלימוד מזה שבריאת העולם היא ע"י ב' אותיות בלבד, ג' אופנים בהפלאת הבורא מהנברא / ההפרש בין בריאה ואצילות / צמצום כפשוטו אינו בסתירה לעבודה בחב"ד / אל תקרי מחי' אלא מהווה / הערה בשער היחוד והאמונה ספ"ד בענין בוצינא דקרדוניתא; אגה"ק ס"ה דה' תתאה מורה על ד' סטרין / הרמז בזה שבכל מקום בכדור הארץ האדם מרגיש עצמו למעלה / ביאור מ"ש בתניא פ"ט שבחלל הימני שבלב אין דם / ביאור מ"ש בתניא ספ"א שנפשות או"ה אין בהם טוב כלל וההתאמה עם ענין שבע מצוות ב"נ וחסידי או"ה (ביאור ברמב"ם בענין חיוב ז' מצוות ב"נ) / עוד בענין ה"ל / בירור הגירסא במרז"ל שלשה אמרו אמת ואבדו מן העולם / מדוע נק' ק"נ עה"ד טו"ר, והרי עה"ד הי' אסור, גקה"ט / תערובת טו"ר בכל דבר / הא דחסד הוא גם למי שאינו ראוי.
עידוד שלוחי חב"ד שמקיימים בעצמם "לך לך מארצך גו'" / מזה ש"אחד הי' אברהם וירש את הארץ" יש עידוד בעבודת כאו"א ושלילת ייאוש וכיו"ב / מכתב ארוך בענין השטחים המשוחררים בארץ הקודש / ביאור הטעם שנקט אד"ש התואר "ארץ ישראל" ולא "מדינת ישראל" / גורלה של העיר חברון / המצור הפנימי על ירושלים / תיקון על נתנת תעודת מילה לילד אסופי / אין נוהגין לכבד אותו אדם בסנדקאות פעמיים.
סיפור אדמו"ר רש"ב שבכה בילדותו על שלא נגלה אליו ה' ומענה הצ"צ על זה / יישוב הסתירה בין מ"ש אד"ש בשיחה שבמלאכים דאברהם לא נזכרה שתי' להיותה טפלה ומ"ש בסה"מ תקס"ב שטעם הדבר הוא כי לא הוצרכו לשתי' / מעלת המס"נ דאברהם שלא חיפש אותה / זריזות מתחילה לא לפני הבוקר.
סיפור הצ"צ שהתנחם בעת פטירת זוגתו ע"פ דברי בנו שהורהו על מרז"ל וראה חיים עם אשה זו תורה / ביאור בסיפור הנ"ל - הטעם שהוצרך שבנו יודיעו המארז"ל, משום שאין חבוש מתיר עצמו / עוד בענין הנ"ל / ביאור לשון "בתוך שאר אבלי ציון וירושלים": אבלות הציבור ונחמת הציבור והיחיד חד הם / עוד בענין הנ"ל / הנחמה היא בוודאות (כמו נחמת ציון וירושלים) והקב"ה נותן כח להמשיך בחיים באופן המתאים / ענין נחמה בכפליים באיכות / שהאבלות תשתכח מן הארץ / יפה שיחתן כו' - המשכה מעצמות חכ' שלמע'; הרמז בהא דהגמלים היו זמומין / המספר דעשרה גמלים / נקרא לנערה ונשאלה את פי'.
דמיון יצחק לאברהם גם בפנימיות, ענין המשך הדורות/ מוסדר "ברית אברהם" / חוברת "באהלי רבקה" (דבית רבקה בכפ"ח ב') - רבקה היתה "כשושנה בין החוחים".
מכתב לדינער דתומכי תמימים: תכלית כוונת ירידת הנשמה נרמזת ביציאת יעקב מבאר שבע לחרן כדי לבנות את בית ישראל / "נחלה בלי מצרים" למעלה מ"ופרצת" / ביאור בתניא פמ"ה בענין "וישק יעקב לרחל".
בבר-מצוה מגיעים למדריגת "איש" והיא הכנה לבוא לדרגת "אדם" / שלילת הסברא לסדר נסיעת טיול ליתומי צה"ל המגיעים לגיל מצוות / סידור חגיגת בר מצוה שחל בט"ו ניסן / חגיגת בר מצוה צ"ל ביומו.
ביאור בדברי הרמב"ן בריש הפרשה "והכוונה להגיד כי הם בוחרים לגור בארץ הנבחרת" / אסור לדבר לה"ר על עצמו, מצב האדם כבחלומות שאפ"ל חיבור ב' הפכים / פתרון חלומות / גשמים בחלום.
ג' הענינים שבנס חנוכה - שמן טהור, מוסיף והולך, הארץ החושך - בהפצת המעיינות / המלחמה נגד שינוי הלוח ע"י או"ה (באופן המהרס עניני יהדות), והלימוד ע"ז מחנוכה וי"ט כסלו / הצד השוה שבנס חנוכה וי"ט כסלו / ימים שבין י"ט כסלו וחנוכה - מסוגלים לקביעת שיעור בחסידות והליכה בדרכי' / עבודת נשי חב"ד בג' הפרטים ד"יפוצו", "מעיינותיך", "חוצה" והקשר לחנוכה / מכתב לדינער דתומכי תמימים: הקשר לב' הימים; ג' הפרטים שבחנוכה - "נר מצוה", "מוסיף והולך", "על פתח ביתו מבחוץ" / מטרת נר חנוכה להגיע ולהשפיע גם על המורדים בה', ושייך במיוחד למחנכים / הסברת תפילת ועל הנסים ע"פ עיקרי תורת חסידות חב"ד; ניצול ימי הסגולה על הפצת המעיינות / כסלו הוא חודש סגולה לנסים דנשמה ודגוף / בטחון בה' ובפרט בימי סגולה אלה, בחודש כסלו החודש החסידי / שלילת העצבות בתכלית; בפרט בימים אלה.
ההפרש בין נרות חנוכה ונרות שבת ונרות המקדש / ימי חנוכה מספרם שמונה אף שהם לזכר מנורה בת שבעה קנים; אורה ושמחה - מן האורה באה הזמחה / מכתב לדינער דבית רבקה: ג' פרטים בנר חנוכה: הארת החושך, הארץ החוץ, מוסיף והולך / שלימות התורה, העם והארץ, גם משתשקע החמה / "בסדר" אצל יהודי היינו מוסיף והולך / ההכרח בזמננו להתאסף ולדבר בענין נס חנוכה / מצות הימים - לימוד רזין דרזין ובאופן שמאיר גם בחוץ / אור החסידות יאיר את תושבי כפר חב"ד / מנהגי חב"ד בחנוכה / ברכה ומענה לדו"ח על "מבצע חנוכה".
ירח שנהנה גוף - עצמותו ית' - מן הגוף, הבחירה שלמעלה בגוף דוקא.