ישנם כמה מדריגות בשלימות הקרבן, וקרבן של בנ"י צריך להיות בשלימות נעלית יותר מקרבנות בני נח. "בדוקין שבעין" אינו מום בבני נח מפני שאינם שייכים לראי' באלוקות.
איתא במסכת זבחים שבני נח יכולים להקריב בעל מום בבמה, כשהבהמה אינה מחוסרת אבר. ועד"ז הוא בקרבן עוף לאחר מ"ת שאין המום פוסל בה. 

והביאור בזה: בעל מום ומחוסר אבר הם אותו הגדר, והוא שהקרבן צריך להיות שלם, ורק שישנם כמה מדריגות בשלימות, ובקרבנות בהמה דבנ"י זקוקים לשלימות יותר נעלית מהשלימות דקרבנות בני נח. וקרבן עוף הוא קרבן עני, ולכן אינה צריכה להיות באותה השלימות דקרבן עשיר. 

ועפי"ז יש לתרץ את קושית התוספות, שבמסכת זבחים אומר ר' עקיבא ש"בדוקין שבעין אם יעלו לא ירדו", ומקשים התוספות מדוע נקט מום זה דוקא. והביאור בפנימיות הענינים: ענין הקרבן הוא קירוב הכוחות והחושים. ואין צריך שיהי' לבני נח שלימות בעין שהו"ע הראי' באלוקות. דשייכותם לאלוקות הוא רק מצד הבנה והשגה שהו"ע שמיעה. ועד"ז בהתחלת העבודה, קרבן עני, שאי"צ להיות השלימות דראי'. משא"כ בקרבן דבנ"י - שיש בהם חלק אלוקה ממעל - שהם זקוקים לשלימות דראי' באלוקות.

והנה, הראי' באלקות התחילה במתן תורה, כמ"ש "אתה הראת לדעת", ולאחרי מ"ת צריך שיהי' לכל אחד השלימות דראי' באלוקות. ועד"ז בענין השגה באלקות, שבדורות האחרונים נתגלה פירוש פנימי יותר באחדות ה' – שאין שום מציאות זולת ה', וא"כ לאחר שענין זה נתגלה מחוייב כל אחד להבין ולהאמין בזה ולהגיע לשלימות זו.