על הפסוק (כד, א) "ואברהם זקן בא בימים" הקשה הכלי יקר בשם כמה מפרשים, הלא לעיל בפרשת וירא כבר נאמר "ואברהם ושרה זקנים באים בימים", וא"כ איך שייך לומר שרק עתה נהיה אברהם "זקן בא בימים"? וצריך להבין מדוע לא עמד רש"י על זה, ובפרט שהביאורים במפרשים אינם מובנים מעצמם? ומדוע אין רש"י מפרש את התיבות "בא בימים"?

והביאור: הפירוש "בא בימים" הוא כמשמע מפשטות התיבות, שהאדם "נכנס" ובא לתוך ימיו, דהיינו שהמאורעות בחייו פועלים ומשפיעים עליו ועד שניכר בתווי פניו. 

והנה, מטבע הדברים שכשהאדם נעשה זקן אזי אין מתפעל כ"כ מהקורות אותו, כי אין תופסים מקום אצלו כ"כ, וזהו החידוש בפרשתנו שגם לאחר שעברו ל"ז שנים מהפסוק "ואברהם ושרה זקנים באים בימים", הנה "ואברהם זקן בא בימים", ש"נכנס" וחי את המאורעות דחייו והשפיעו עליו והותירו את רישומם בו. 

וזהו הקשר לפירוש הזוהר ש"בא בימים" פירושו שכל יום מימי חייו היה מלא במצוות, דהפירוש הפשוט הוא ש"הכניס את עצמו" בימי חייו, והביאור הפנימי הוא שהכניס את פנימיות חייו - מצוות - בכל אחד מהימים.

וזהו הביאור במאמר המדרש על התחלת פרשת חיי שרה ש"כולן שווין לטובה" (אף שלכאורה היו הרבה שינויים במשך ימי חייה), שהפירוש בזה הוא שבחייה האמיתיים - בעבודת ה' - היו כולן שוין.