ברש"י (ט, יב): "לדרת עולם: נכתב חסר שיש דורות שלא הוצרכו לאות לפי שצדיקים גמורים היו כמו דורו של חזקיהו מלך יהודה ודורו של רבי שמעון בן יוחאי". והנה, רש"י משנה מהמדרש, דבמדרש משמע שהיו רק ב' דורות, ורש"י אומר "כמו", שב' דורות אלו הם רק דוגמא. 

וטעם החילוק בין רש"י והמדרש הוא שרש"י סובר ש"צדיקים גמורים היו" קאי על כל אנשי הדור, והיה כמה וכמה דורות שבהם כל הדור היו צדיקים, ולכן לא הוצרכו לקשת. ואילו המדרש סובר שדורות שלא הוצרכו לקשת פירושו שכל הדור היו רשעים, ורק שהיה הצדיק גמור שמגין על כל אנשי הדור, אף אם כל אנשי הדור הם רשעים, שלכן לא הוצרכו לקשת, וצדקות כזו הי' רק בב' דורות. 

ויסוד פלוגתתם הוא הגדר דהצורך באות הקשת. ובהקדים פליאה עצומה, שלכאורה איך אפשר לומר שבכל פעם שישנה קשת הרי זה מפני שה' רוצה להביא מבול לעולם? דבפשטות הביאור הוא שהאות דהקשת הוא אות תמידי כדי להזכיר שבמקרה שה' ירתה להביא מבול אזי יזכר ע"י אות הקשת. אך לרש"י אי אפשר לפרש כן, כי עה"פ (ט, יד) "והי' בענני ענן על הארץ" מפרש רש"י "כשתעלה במחשבה לפני להביא חושך ואבדון לעולם" מביא ל"ונראתה הקשת בענן". ואיך שייך לומר שחוץ מדורות מועטים שלא הוצרכו לקשת רצה הקב"ה להביא מבול על כל העולם?

והביאור: שהכוונה ב"חשך ואבדון" ופעולת אות הקשת הוא גם למיעוט העולם, דעונש המבול היה באופן של "מחיתי" ולא תיקון, שבא ע"י חרטה על כללות הבריאה. ואילו מאז המבול לא נאמר לשון "ומחיתי" אפי' בסדום ועמורה, כי העונש הוא בשביל תועלת ולא בשביל אבדון. וזהו הפירוש "כשתעלה כו'" - שרק בב' דורות הללו לא הי' אפי' מיעוט בעולם שרצה הקב"ה למחות, משא"כ בכל שאר הדורות, שאף שכמובן לא היתה מחשבה למחות את כל העולם, מ"מ הי' מחשבה למחות חלק מהעולם - "חושך ואבדון לעולם" - לחלק מהעולם. 

וזהו שרש"י סובר שהיו שב' דורות היו רק דוגמא, כי היו כו"כ דורות שהנהגת כל בנ"י היתה כדבעי שאז לא היו ראויים לעונש המבול ח"ו.  

הביאור בדעת המדרש - שהיו רק ב' דורות שלא הוצרכו לקשת - בפנימיות הענינים: המבול הי' בכדי לפעול עולם חדש. וזהו שדוקא הדור דחזקיהו ורשב"י לא הוצרכו לקשת, כי שניהם קשורים עם משיח, שפועל התחדשות בעולם.