על הפסוק (מה, כד) "אל תרגזו בדרך" איתא בגמרא (תענית י, ב): "אמר רבי אלעזר אמר להם יוסף לאחיו אל תתעסקו בדבר הלכה שמא תרגזו עליהם הדרך". ובמדרש רבה איתא: "אל תעמידו עצמכם מדברי תורה". וביאור החילוק ביניהם: לפי הגמרא הזהירם יוסף שלא ללמוד בעיון, ולפי המדרש הזהירם שילמדו לגירסא, אך בגוף הענין אין פלוגתא ביניהם. וטעם החילוק ביניהם הוא שלשיטת הגמרא החיוב דלימוד בדרך הוא חלק מהחיוב הכללי דתלמוד תורה (דשייך גם בדרך כמ"ש "ובלכתך בדרך", וזהו שיטת אדמו"ר הזקן שמביא "ובלכתך בדרך" בדין זה), וא"כ לא מסתבר שיוסף יאמר להם ע"ד חיוב לימוד התורה בכלל, כי הוא דיבר אליהם רק בנוגע לדרך, ולכן אומרת הגמרא שיוסף אמר להם (דין בנוגע לדרך) שלא ילמדו לעיונא בדרך. ואילו למדרש ישנו דין מיוחד בענין הליכה בדרך שצריך ללמוד בדרך בשביל שמירה, ולכן אומר המדרש שיוסף הזהירם על הלימוד (לגירסא) בדרך כי זהו דין מיוחד בדרך.

והנה גירסת התוספות במדרש הוא: אל "תפסיקו מדבר הלכה", דלפי גירסא זו הפירוש הוא שיוסף הזהירם ללמוד בעיון בדרך (דלא כהגמרא וכמדרש רבה). ויש לומר שגם לגירסת התוספות הלימוד לעיונא הוא דין מיוחד בהליכה בדרך. דהנה בשמירה שעל ידי לימוד התורה ישנם ב' אופנים: (א) השמירה בדרך סגולה שעל ידי הלימוד, שזה נפעל גם על ידי אמירת פסוקים ולימוד למגרס. (ב) ושמירה נעלית יותר נעשית ע"י הלימוד לעיונא, שאז פועלת התורה שינוי באדם הלומד, על דרך "ת"ח כו' גופן אש".

ויש לומר שמפני שהליכה בדרך אז היתה קשורה עם הליכה להביא את בני ישראל למצרים, הוצרכו לשמירה זו היתירה שבא ע"י לימוד לעיונא, שדוקא על ידי זה האדם הוא למעלה מהגלות. וזהו שמהענינים העיקריים דמשיח הוא "הוגה בתורה", דתורה היא למעלה מהגלות.