ברש"י: "על נשיו: הוסיף רשעה על רשעתו שלא גרש את הראשונות". ולכאורה פירוש זה הוא כדעת ר"א במדרש שאומר שמחלת היתה כאב על כאב. ולפי זה אינו מובן שהרי רש"י מפרש גם כרבי יהושע בן לוי שחולק על ר"א ואומר שנקראת מחלת כי נתן דעתו להתגייר והקב"ה מחל לו על כל עונותיו.

ויש לומר שרש"י אינו מפרק כר"א אלא מפרש באופן חדש, שר"א אומר שמחלת היתה רשעה, ואילו רש"י סובר שהיתה צדקת וזה שלא גירש את הראשונות הוא "רשעה" של עשו. דכמו שהראשונות היו כדי לרמות את אביו (שעד אז הי' צד כו') כך גם נישאי מחלת הי' כדי לרמות את אביו.

מיינה של תורה: עשו רימה את אביו, אך הלך במלחמה גלויה עם יעקב. וההוראה מזה הוא שישנם ב' אופני רע, וכשם שצריך ללכת למלחמה עם הרע הגלוי, כן - ויותר מכן - צריך ללחום עם הרע הנעלם. וזהו טעם אריכות גלות זה האחרון, כי הבירור דעשו שהוא בחי' "חזיר הפושט טלפיו" הוא יותר קשה מבירור הרע הגלוי.     

וזהו שהרמאות של עשו הי' דוקא כלפי יצחק, כי הרמאות הוא על ידי שהרע שבו מעורב עם שרשו - הטוב שבו - ובירור שורש עשו שייך ליצחק, שלכן רצה יצחק לברך את עשו.