צריך להבין את החילוק בין עונש סדום ועמורה שהיה שרפה, לעונש אדמה וצבויים שרק נהפכו. ויובן בהקדים שמות מלכי סדום ועמורה שנזכרו בפרשת לך לך. שבמלכי סדום ועמורע מודגש שהרע הי' גם בין אדם לחברו. ש"ברע" הוא ב' רע - רע לשמים ורע לבריות. וי"ל שפירוש "ברשע", "שנתעלה ברשעו", הוא בהמשך ל"ברע", זאת אומרת שנתעלה בב' מיני רע. משא"כ בשמות מלכי אדמה וצבוים מודגש רק המרידה בהקב"ה, "שנאב" - ש"שונא אביו שבשמים", ו"שמאבר" - "ששם אבר לעוף ולקפוץ ולמרוד בהקב"ה".

ועפי"ז יובן טעם חילוקי העונשים, דרש"י ביאר שדוקא מצד העבירות דבין אדם למקום מתחרט הקב"ה על הבריאה ועד שרוצה למחותה, וזה היה בסדום ועמורה ע"י שריפה שאז נאבדים הצמחים וכו' והאדמה עצמה נשרפת. משא"כ אדמה וצבויים, שכנ"ל, חטאם הי' רק בין אדם למקום, רק נהפכו אך לא נעשה איבוד בעצם הארץ.

ובפנימיות הענינים: סדום ועמורה הו"ע עולם התוהו, שלכן היו בפירוד, ולכן נאבדו לגמרי ע"ד השבירה שהיתה בעולם התהו. וזהו שלעת"ל "ושבתי את שביתיהן את שבית סדום ובנותיה" כי אז יתגלו אורת דתוהו בכלים דתיקון. ועולם התיקון מרומז באדמה וצבויים שבהם לא הי' פירוד (והיו ע"ד דור ההפלגה).