ברש"י (כג, יז): "ויקם שדה עפרון: תקומה היתה לו שיצא מיד הדיוט ליד מלך. ופשוטו של מקרא ויקם השדה והמערה אשר בו וכל העץ לאברהם למקנה וגו'". 

וצריך להבין מדוע מביא רש"י, ובפרט בפירושו הראשון, את הפירוש שאינו כפשוטו?

והביאור: רש"י מביא את הפירוש הראשון, אף שאינו פשוטו של מקרא של פסוק זה, כי פירוש זה הוא פשוטו של כללות הסיפור. 

ויובן בהקדים שלכאורה צריך להבין מדוע קיבל אברהם את הצעת עפרון לקנות את כל השדה, והלא מתחילה ביקש רק את המערה? ויובן בהקדים הלשון "שיצא מיד הדיוט ליד מלך", דלכאורה עפרון לא היה הדיוט וכמובא ברש"י ש"אותו היום מינהו שר עליהם". אלא הביאור בזה הוא, שבקניה על דרך הרגיל - מהדיוט להדיוט - נשאר שם המוכר על השדה גם לאחר הקנין, שאומרים ששדה זו נקנתה מפלוני, אך כשמלך קונה אזי נפקע שם המוכר לגמרי. וזהו שאברהם הדגיש לעפרון שרוצה לקנות את המערה "לאחוזת קבר" היינו שאברהם – ולא עפרון – יעשנה ויפריש אותה עבור אחוזת קבר. אך לאחר שעפרון הציע לאברהם את כל השדה שוב לא היה אברהם צריך להדגיש שהוא יעשה את המערה לאחוזת קבר, כי לאחר שקנה את כל השדה הרי מובן שכל מה שאברהם עושה במערה הוא עושה בתוך שלו ואין שמו של עפרון על האחוזת קבר (שאברהם לא רצה שעפרון יתן את השדה לאחוזת קבר, אלא רצה שעפרון יתן את השדה ואברהם יעשה אותה אחוזת קבר, כדי שלא תהיה שום שייכות בין עפרון למקום הקבורה. ולכן הסכים לקנות את כל השדה). 

וזהו הביאור בפירושו הראשון של רש"י, דלכאורה כל פסוק זה מיותר, אלא שכוונת הכתוב הוא להדגיש, כנ"ל, שהשדה יצאה מיד עפרון לגמרי - "תקומה היתה לו". 

והוראה מזה: כמו שתקומת השדה היה עוד לפני שעשה את המערה לאחוזת קבר, כך כל דבר גשמי שבא לרשות ישראל, עוד לפני שקיים בו מצוה, נעשה בו תקומה, ומובן שדבר הגשמי אינו יכול לעכבו מעבודתו, שהיא העבודה דעשיית ארץ ישראל - "מאך דא ארץ ישראל".