חינוך הוא מצוה מדרבנן ואינו מדאורייתא (דאין לומר שמדאורייתא ישנו חיוב חינוך, ע"ד הכשר מצוה, כי זה לא נזכר בפוסקים, וכמ"ש בשו"ע אדה"ז "וגם אביו אינו חייב לחנכו מן התורה).

אך לכאורה צריך ביאור הרי ישנו חיוב על הקטן לקיים את המצוות מיד כשנעשה בן י"ג, וא"כ אם לא נתחנך לזה נמצא שלא יוכל לקיים את המצות כדבעי (דאף שישנו חיוב על האב ללמד את בנו מ"מ אם הקטן לא התרגל לקיים את המצוות, אזי אף שיודע ע"ד המצוות מכל מקום יקח זמן עד שיתרגל לקיימם), וא"כ מדוע אין חיוב חינוך מדאורייתא?

והביאור: על דרך הדין בנוגע לגר שנתגייר, שמודיעים אותו רק מקצת מצוות אף שמתחייב בכל המצוות מיד, כי כשהתורה מצווה, פשוט שהציווי הוא באופן שיוכל להתקיים ע"פ דרך הטבע, ובדרך הטבע לוקח זמן כדי ללמוד ולהתרגל בקיום כל המצוות, ומכיון שקודם שנתגייר או נתגדל לא הי' שייך ציווי שיתרגל, א"כ חלק מהחיוב הוא שכשמתגייר או נתגדל צריך להתרגל.

וזהו הביאור שבנוגע לאברהם אמרו חז"ל, עה"פ "ואברהם זקן בא בימים", שכל ימיו היו ימים שלימים. ולכאורה הרי אברהם התחיל לשוטט בדעתו רק בהגיעו לבן שלוש שנים, ובפרט להדיעות שבן מ' או מ"ח הכיר אברהם את בוראו, וא"כ קשה איך שייך שהימים שלפנ"ז היו ימים שלימים? והביאור הוא ע"פ הנ"ל, שהזמן לפני שהכיר את בוראו הוא הכנה המוכרחת וא"כ זה נחשב כחלק מעבודת ה' (אך אעפ"כ בפועל לא הכיר את בוראו ולכן "שמע אברהם בקולי" הוא רק כמנין "עקב" ולא ג' השנים הראשונות).