ברש"י (לז, י): "הבוא נבוא: והלא אמך כבר מתה והוא לא היה יודע שהדברים מגיעין לבלהה שגדלתו כאמו. ורבותינו למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים ויעקב נתכוון להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו לכך אמר לו הבוא נבוא וגו' כשם שא"א באמך כך השאר הוא בטל".

והנה, מפרשי רש"י פירשו שיש כאן ב' פירושים, שלפירוש הראשון ("והלא אמך כבר מתה") יעקב לא האמין לחלום ורק לפירוש השני ("נתכוון להוציא הדבר מלב בניו") האמין יעקב לחלום, ורק שרצה להוציאו מלב בניו. אך קשה לפרש כן, שהרי לקמן אומר רש"י: "ואביו שמר את הדבר: הי' ממתין ומצפה מתי יבוא", ומשמע שזהו לפי שני הפירושים. ועוד, ששאינו מקדים "ויש אומרים" כדרכו כשמביא פירוש שני.

ולכן יש לומר שזהו פירוש אחד, שיעקב ידע שהחלום אמיתי אך חשב שכמו שהפרט ד"אמך" הוא מהדברים בטלים כך ישנם עוד פרטים שהם דברים בטלים (שלכן נאמר "השאר בטל" ולא כולו בטל), דיעקב חשב שגם הפרט שיעקב ישתחוה הוא מהדברים בטלים (דבאמת יעקב לא השתחוה ארצה אלא רק על ראש המיטה). 

וזהו הביאור בזה שיעקב ציפה לקיום החלום כי לא חשב שגם הוא ישתחוה ליוסף. 

והטעם לזה שיעקב ציפה לקיום החלום ורצה שבניו ישתחוו ליוסף, הוא מפני שיוסף כלכל את אחיו בשנות הרעב, והפירוש בזה ברוחניות הענינים הוא, שע"י ההשתחואה והביטול ליוסף נמשך להם ממדרגתו של יוסף, וניתן להם הכח להתגבר על הגלות. וזהו שיעקב ציפה לקיום החלום כדי שיהי' לבני ישראל הכח להתגבר על ההעלם וההסתר דהגלות.

ויש לומר, שהכוונה בזה שיעקב ציפה לקיום החלום אינו שציפה להתחלת הגלות, אלא שציפה להגאולה - למלכותו של משיח בן יוסף שהוא הכנה למשיח בן דוד.