"המגביה ידו על חבירו כו'": (א) זהו התחלת פעולת ההכאה. (ב) דעת הרמב"ם: איסור מצד הגברא, שעצם הרמת יד – שנבראה בכדי לקיים מצות – עבור היפך החסד הוא חטא. בפנימיות הענינים: "המגביה ידו" הוא השפעה יותר מהרגילות, ועי"ז "נקרא רשע" – "ובכל אשר יפנה ירשיע".
לשון הרע הוא סתירה לגאולה, דלה"ר מגלה את הפירוד והחילוק שבין אחד לשני, וזהו בסתירה לבחירת הקב"ה בבני ישראל - עם אחד – בעת לידת עם ישראל. והנה, עבדות פועל שבירת הישות והגאוה, שעי"ז ראויים לגאולה ולבחירת הקב"ה, ולכן אמר משה שלה"ר הוא טעם השעבוד.
מענה הקב"ה למשה היה שדוקא ע"י קושי הגלות אפשר להגיע לגילוי שם הוי', וזהו שהתורה מדגישה שהאבות – שלא היו בגלות – לא זכו לגילוי שם הוי'.
איך שייך לומר שטעם הציווי הוא ש"כבד לב פרעה" הרי ה' חיזק את לבו? ולכן מפרש רש"י ש"כבד תרגומו יקיר", כי עי"ז ברור שהכבדות הוא לא רק מפני שה' חיזק את לבו אלא גם מפני שמצד עצמו הי' לו לב כבד, ולכן מביא ה' מכות עליו. ביטול קליפת פרעה הוא ע"י קב"ע שלמעלה מטו"ד.
המים נהפכו לדם מיד, וא"כ קשה מהו "וימלא גו'" - שהמכה נתמלאה לאחר שבעת ימים? ומפרש רש"י שהמכה שימשה באופן שלילי - שלא שב היאור לקדמותו. "וימלא גו'" הוא הקדמה להתראה שלאח"ז כי שני החלקים שבכל מכה - המכה וההתראה - הם חלק משיעור אחד שלם.
להמדרש במכת חושך היה אור ניסי לבנ"י כדי שיראו את המטמוניות, משא"כ לרש"י הוצרכו בנ"י לחפש בדרך הטבע, כי צריכים לקיים מצוות בדרך הטבע. ובפנימיות הענינים: לרש"י העבודה עם עצמו - "אור במושבותם", ומכת חושך - בירור ניצוצי הקדושה דמצרים - הם ב' ענינים שונים.
להרמב"ם החגיגה נאכלת צלי (אף שנאכלת לב' ימים, דלא כפסח). דצלי הוא: (א) תנאי אכילת הפסח. (ב) חלק מענין הכללי שכל מעשה לילה זו יהיו דרך חירות. אכילת החגיגה הוא דרך חירות - כדי שהפסח יהי' נאכל על השובע, וא"כ רק בענין אכילה – צלי (ולא בלינה) - החגיגה היא כפסח.
לר"ע בנ"י היו בביטול גמור עד שיצאו בשירת משה. (ב) ולר"א שלימות האחדות הוא כשבנ"י מרגישים את האחדות גם כמו שהם במדרגתם, ואמרו את כל השירה (במענה לאמירת משה). (ג) ולר"נ תכלית ההתאחדות הוא כשנרגש בבנ"י ש"ישראל הם משה", ולכן אמרוה כולם יחד.
(א) לפי פשוטו: בשירה ישנם כפל לשונות, (שיטת הגמרא) ו"ה' ימלוך גו'" אינו ענין חדש אלא קאי על המקדש הא'. (ב) להמדרש הו"ע חדש - המקדש דלעתיד. (ג) לרש"י שיטה ממוצעת: הכפל בשירה מוסיף פרט באותו ענין. וקאי על המקדש שיבנו מיד, ובה יתקיים "ה' ימלוך לעולם ועד".
"דבר אחר כה תאמר כו' אמור ראשי דברים לנשים כו'". לפי הדיעה הב' במכילתא "ראשי דברים" הוא הכלל שכולל את כל עניני התורה, כולל גם מצות עשה שהזמן גרמא (ורק שאינם חייבים לקיים מצות אלו). ומתאים להמבואר בזוהר שהבעל מקיים מצוות שלו גם עבור אשתו.
להרמב"ם הזכירה דקידוש והבדלה הם ענין אחד, דהמצוה הוא רק זכירת השבת בדיבור באיזה אופן שיהיה. ד"זכור" משמעה זכירה תמידית, אם כן היא כוללת גם הבדלה שענינה זכירת השבת גם בימי החול שלאחריה. ומתאים להמבואר בדא"ח שהבדלה ענינה המשכת קדושת השבת בימי החול.
לרבי יהודה ישנם רק ג' סוגי שומרים - ששוכר הוא בעצם כשומר חינם, ודוקא לרבי מאיר ישנם ד' סוגי שומרים, שהשוכר (שהחפץ הוא ברשותו לטובתו) הוא גדר שונה מנושא שכר (שהחפץ הוא ברשות השומר לטובת המפקיד). ביאור ד' שומרים בעבודה.
עבד שקיבל ז' מצוות מותר לעשות מלאכה לעצמו "כישראל בחול", דפירוש "כישראל בחול" הוא שדיני שבת שייכים אליו, ורק שבפועל אינו אסור. להרשב"א (ולהרמב"ם לפי המ"מ) עבד שקיבל ז' מצות (מפני שהקב"ה ציוויה אותם למשה, וא"כ שייך לדיני ישראל, ולכן) אסור לעשות מלאכה גם לעצמו.
"תחשים" אינו צבע אלא הוא חיה שיש לה הרבה גוונים. המעלה בתחש הוא שגם הצבע הוא ממין החי. ובעבודה: גם הפרטים שאינם מעצם מציאות הדבר - הידור מצוה - צריכים להיעשות בהביטול שמצד עצם הנפש.
"ויקחו" פירושו שלוקחים דברים שישנם כבר אצל בני ישראל, ולכן מפרש רש"י "שיעקב נטע ארזים במצרים". והטעם שהציווי היה באופן זה הוא "פירש רבי תנחומא" - שזהו נחמתם של ישראל שגם בהיותם במצרים רואים את הארזים שהביא יעקב מא"י.
בהמשך ל"אין נשאלין בהן (אורים ותומים) להדיוט אלא או למלך או לבית דין כו'", מבאר הרמב"ם שישנו חיוב על בני הנביאים ללבוש אפוד בד כדי שידעו העם שהם נביאים ויוכלו לבקש מהם שאלה הנוגעת ליחיד. להרמב"ם האורים ותומים הוא גדר בנבואה.
טעם גזירת המן היה "מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע", דקיום בנ"י בין שבעים זאבים הוא למעלה מהטבע. אך כשבנ"י מחשיבים את הנהגת הטבע - שלא רק שהלכו לסעודה אלא "נהנו", כי חשבו שזה יבטיח את קיומם על פי טבע - הם מפקיעים את עצמם מהשמירה הניסית.
להרמב"ם הרחיצה היא הכנה לתפילה ועיקרה הטהרה, ובענין הטהרה אין טהרה לחצאים, ולכן צריך לקדש את ידיו ורגליו כי טהרת שניהם הם ענין אחד. ולאדה"ז הרחיצה היא הכנה כללית לעבודת ה', ועיקר ענינה קדושה, ועיקר הקדושה היא בידים שבהם נעשית העבודה.
היתידות הם חלק מהיריעות, ולכן נעשו ע"י החכמי לב, כדי שהיריעות יהיו שלימים בכל הפרטים. וזהו שכאן אומר רש"י שהם תחובין, כי באופן זה מודגש יותר שהם חלק מקביעות בנין היריעות (משא"כ אם היו רק קשורין אזי הם פרט נוסף על היריעות).
תכלת וארגמן אינם חשובים כ"כ, ואם כן קס"ד שגם בענינים אלו צריך להיות ענין הנדיבות לב בזה שצריך להביא את כל המינים ביחד. ורש"י שולל פירוש זה ומבאר שהכוונה היא "תכלת או גו'".
מקור למ"ש במכתב כללי לחג הפסח תשי"ג שישראל לא שינו מאכלם במצרים / דרגתו של משה רבינו ע"פ קבלה / ביאור בדרשת רז"ל על הפסוק (קהלת ח, ה) שומר מצוה גו' לב חכם - דקאי על משה ואהרן, יהושע ומשה, אסתר ומרדכי.
הרמז בסיום מס 'פסחים ע"ד ברכת הפסח והזבח ופדיון הבן ושהחיינו / שקו"ט בדברי אדמו"ר הזקן בשולחנו (סתנ"ג סי"ד) דסגי שימור לשם שבעת ימים תאכל מצות, אי לדעה זו יש מצוה באכילת מצה כל שבעה / ביאור לשון חז"ל (ב"ק צח, ב) שחמץ בפסח "הכל" מצווין לבערו אף שחובת הביעור היא על הבעלים.
פעולת התוועדות יו"ד שבט צ"ל במעשה בפועל, גופא בתר רישא אזיל, כמשל השמש המאיר לס"ר כוכבים (אגה"ק סי' ז"ך) / עבודת בעל ההילולא באופן דיוסיף ה' לי בן אחר, הפיכת "אחר" לבן ובאופן דנסי נסים, ובאופן דיצחק שנתייחד שמו של הקב"ה עליו / מכתב כללי תשמ"ז: הפיכת כל בית יהודי ל"מקדש מעט", בית תורה עבודה וגמ"ח; וקשור לט"ו בשבט ר"ה לאילנות, באופן דצמיח / מכתב כללי לכל ילדי ישראל: לעשות מחדרי הילדים בית תורה עבודה וגמ"ח, ובאופן דצמיחה / שחה בהמשך לזה / לאחר סיום שנה מההסתלקות צריך לחזק ההתקשרות באופן דבכל יום יהיו כחדשים (כהוראת משה בנוגע לתורה ולמצות).
שקו"ט במ"ש בס' בעש"ט על התורה שקריעת ים סוף הוא כאילו בטבע / ביאור במ"ש בתרגום יונתן (יד, כח) שעל המטה חקוקים שמות ששה אמהות / "אני ה' רופאך" ר"ת אריך שממנו הרפואה / רפואתו של הקב"ה באופן ד"לא אשים עליך" / ביאור הסתירות בזהר לענין הספירות הנמשכות בג' סעודות יום השבת / הזהירות לא לקדש בשעה השביעית בערב שבת ומנהג ארה"ק בזה (וכן בענין ניטל) / ישוב סתירה בין התורת חיים לך (צו רע"ב) ופ' ויקהל לענין אי אכילת שבת מגשמת / תענית יארצייט בשבת.
תיקון עירובין
פסק אדה"ז כשיטת רש"י דרה"ר תלוי בט"ז אמה בלבד; הטעם שבמספר ס"ר העוברים ברה"ר גם נכרים בכלל; אי מנהטן הוי לכו"ע רה"ר מן התורה; גדר "ים" ו"נהר" והחילוק ביניהם; החשש דשמא יעלה הים שרטון הובא להלכה ברמ"א ושו"ע אדה"ז; אם זה שאפשר לראות את מנהטן מהבתים הגבוהים מוציאו מגדר רה"ר; עוד מ"מ והערות בקונט' תיקון עירובין; בענין המצוה דתיקון עירובין / אי זרעים מבטלים המחיצות; עוד שקו"ט בהנ"ל / פסק אדה"ז שהים אינו עולה משום מחיצה; אין להדפיס ולפרסם שיש עירוב בעיר.
תיקון עירובין
פסק אדה"ז כשיטת רש"י דרה"ר תלוי בט"ז אמה בלבד; הטעם שבמספר ס"ר העוברים ברה"ר גם נכרים בכלל; אי מנהטן הוי לכו"ע רה"ר מן התורה; גדר "ים" ו"נהר" והחילוק ביניהם; החשש דשמא יעלה הים שרטון הובא להלכה ברמ"א ושו"ע אדה"ז; אם זה שאפשר לראות את מנהטן מהבתים הגבוהים מוציאו מגדר רה"ר; עוד מ"מ והערות בקונט' תיקון עירובין; בענין המצוה דתיקון עירובין / אי זרעים מבטלים המחיצות; עוד שקו"ט בהנ"ל / פסק אדה"ז שהים אינו עולה משום מחיצה; אין להדפיס ולפרסם שיש עירוב בעיר.
ענין נטיעת עצים בט"ו בשבט אינו שייך למנהגי ודיני היום.
תיקון טעות במ"ש ברשימה מהתוועדות שמתן תורה הי' ענין של "הוספה", דבר המופרך מעיקרו / האם מצות הם מצד קבלת עול או יש להם טעם בשכל / מנא לן שקיום המצות צ"ל גם כשקשור בקשיים ויגיעה ונסיונות / כללי טעמי המקרא ומקורם ותוקפם / התאמת מרז"ל חמרא למרא טיבותא לשקייא עם איסור עבודת כוכבים ומזלות שעל ידם נמשכת ההשפעה / שימוש בתאריך לועזי
הלכות שבת
היתר העמדת קדרה ישנה ריקה על האש / גדר איסור תפירה בשבת / סיכת בטחון בשבת / תפירה בחוט של מתכת / שעון שבת / שותפות בפרנסה עם מי שאינו שומר שבת רח"ל / תיקון על הדלקת הנר אחר השקיעה - צדקה בסכום שב"ת הוספה: קטע ממאמר אדמו"ר האמצעי בטעם העמדת חתן תחת החופה וביאור הקשר למתן תורה
הלכות שבת
היתר העמדת קדרה ישנה ריקה על האש / גדר איסור תפירה בשבת / סיכת בטחון בשבת / תפירה בחוט של מתכת / שעון שבת / שותפות בפרנסה עם מי שאינו שומר שבת רח"ל / תיקון על הדלקת הנר אחר השקיעה - צדקה בסכום שב"ת הוספה: קטע ממאמר אדמו"ר האמצעי בטעם העמדת חתן תחת החופה וביאור הקשר למתן תורה
ביאור בפרש"י ב"ק ריש פ"ח (בדין חובל) ששמין כמה הי' יפה אם הי' מוכר עצמו לעבד עברי
עניני רפואה
אם מותר להתעסק ברפואה מונעת; אם מותר להזריק דברים שאינם כשרים באכילה/ תרכיב של "סאלק"/ עירוי דם מנכרי - לכאורה מטמטם יותר מחלב הבא ממינקת נכרית / הקזת דם בזמן הש"ס / הפלפול ושקו"ט בפרטי הרפואה שייך לרופא ולא לחולה / מאמר רבותינו שלרופאים ניתנה רשות לרפאות ולא להחליש וכו' / סגולות לרפואה אחר ניתוח: מזוזה, צדקה, תהלים / ניתוח השקדים - כעצת שני רופאים / שלילת מרה שחורה כתוצאה מדעת הרופאים / הקב"ה עושה נסים גם לאנשים פרטים / צ"ל אחיזה בטבע לרפואה, סיפור אדה"ז בזה / עקירת שיניים בזמננו; הלחש למי שנתחב לו עצם (שבת סז, א) שייך גם בזמננו / סגולות לרפואת העינים - קריאת כמה שורות מהזוהר / זהירות בקידוש והבדלה ולימוד חסידות בשבת - סגולה למאור עינים / רמ"ז במרז"ל (שבת קיב, ב; פדר"א פ"כ) שזהירות בקידוש והבדלה מוספיה במאור עינים / סגולה לרפואת עינים - השתתפות בנר תמיד בבית הכנסת, זהירות בנרות שבת ויו"ט, צדקה לפני ההדלקה / סגולה למחלה נפשית של נטי' לגניבה
המשך פ' משפטים
ביאור בדברי הפרישה (חו"מ סשפ"ט סק"ג) דארי שטרף ואכל השינוי הוא בזה שטרף / סיגופים אינם דרך החסידות, אלא רק דנה"ב (ולא הגוף) / כשם שריבוי הצומות מזיק בזמננו (אגה"ת פ"ג) כך גם עניני מוסר המשפילים, אלא צריך להתבונן במעלת הנשמה
עניני רפואה
אם מותר להתעסק ברפואה מונעת; אם מותר להזריק דברים שאינם כשרים באכילה/ תרכיב של "סאלק"/ עירוי דם מנכרי - לכאורה מטמטם יותר מחלב הבא ממינקת נכרית / הקזת דם בזמן הש"ס / הפלפול ושקו"ט בפרטי הרפואה שייך לרופא ולא לחולה / מאמר רבותינו שלרופאים ניתנה רשות לרפאות ולא להחליש וכו' / סגולות לרפואה אחר ניתוח: מזוזה, צדקה, תהלים / ניתוח השקדים - כעצת שני רופאים / שלילת מרה שחורה כתוצאה מדעת הרופאים / הקב"ה עושה נסים גם לאנשים פרטים / צ"ל אחיזה בטבע לרפואה, סיפור אדה"ז בזה / עקירת שיניים בזמננו; הלחש למי שנתחב לו עצם (שבת סז, א) שייך גם בזמננו / סגולות לרפואת העינים - קריאת כמה שורות מהזוהר / זהירות בקידוש והבדלה ולימוד חסידות בשבת - סגולה למאור עינים / רמ"ז במרז"ל (שבת קיב, ב; פדר"א פ"כ) שזהירות בקידוש והבדלה מוספיה במאור עינים / סגולה לרפואת עינים - השתתפות בנר תמיד בבית הכנסת, זהירות בנרות שבת ויו"ט, צדקה לפני ההדלקה / סגולה למחלה נפשית של נטי' לגניבה
המשך פ' משפטים
ביאור בדברי הפרישה (חו"מ סשפ"ט סק"ג) דארי שטרף ואכל השינוי הוא בזה שטרף / סיגופים אינם דרך החסידות, אלא רק דנה"ב (ולא הגוף) / כשם שריבוי הצומות מזיק בזמננו (אגה"ת פ"ג) כך גם עניני מוסר המשפילים, אלא צריך להתבונן במעלת הנשמה
פירוש לשון התורה אור (פ, א) שנסתלקה ההארה "לשרשו ומקורו".
דעת הרמב"ם בבגדי כהונה שלא בשעת עבודה / לשון אדמו"ר האמצעי (עטרת ראש לג, א) שמכנסי כה"ג היו עד העקב.
בריא מזלי' ומ"מ בו מת משה; מ"מ בענין אם הסתלקות הצדיק הוי יום קה או הילולא / סמיכות פורים ופסח, וכדיוק לשון רש"י (תענית כט, א ד"ה משנכנס) "פורים ופסח" / אם מרבים בשמחה מאדר ראשון / שתי היודי"ן בתיבת "יהודיים" במגילה / "אשר ישלטו היהודים גו'" בעבודת האדם / "ורבים מעמי הארץ מתייהדים" בעבודת האדם.
מ"מ בביאור מרז"ל שלע"ל כל המועדים בטלים חוץ מפורים / כשחל פורים ביום א' כפרים מקדימין ליום הכניסה - אף שנמצאים בשבת בעיר בשביל קריאת פ' זכור / מנהגי חב"ד: אמירת "ולהרוג" ו"לפניהם" פעמים בשינוי; ברכת הרב את ריבנו ביחיד; "זכר עמלק" בצירי או סגול / חינוך הילדים שלא ירצו "לשחק" תפקידו של המן ב"הצגת פורים".
חינוך - קשור לפורים ופסח.
ביאור ל' רש"י (לג, יב) "תן עיניך ולבך על דבריך" / שקו"ט בביאור הרה"צ ממונקאטש בשם הרמ"ל מסאסאב בענין הוי' הוי' שבי"ג מדות הרחמים / ע"ד לימוד תורה שבכתב - בעל פה.
הרמז בזה שאין הפסקה בין פרה להחודש - תשובה וגאולה.
הטעם שהבערה דוקא יצאת (לחלק או ללאו) / רק הארון עשה בצלאל בעצמו כמו שהאור נברא לא רק במאמר.