על הפסוק (ז, כה) "וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור" מפרש רש"י: "וימלא מנין שבעת ימים, שלא שב היאור לקדמותו, שהיתה המכה משמשת רביע חודש ושלשה חלקים הי' מעיד ומתרה בהם".

בפשטות כוונת רש"י לפרש מדוע נאמר לשון יחיד ולשון זכר - "וימלא", ולא וימלאו או ותימלא, ועל זה מפרש שקאי על מנין שבעת ימים. אך עפי"ז צריך להבין מהו האריכות בלשון רש"י.

והביאור: בכל המכות שייך לומר "וימלא" אחרי המכה, כי פעולת המכה לא נסתיימה עד אחר הסוף, ועל דרך שהצפרדעים הוסיפו לקרקר וכו' בכל גבול מצרים עד לסיום המכה. אך במכת דם קשה איך שייך לומר שהמכה לא נתמלאה עד לאחר שבעת ימים, הרי המים נהפכו לדם מיד בהתחלת המכה, ולכאורה אז נסתיימה פעולת המכה. ועל זה מפרש רש"י שהמכה שימשה באופן שלילי - שלא שב היאור לקדמותו, וא"כ שייך לומר "וימלא".

אך מהפסוק שלאח"ז משמע ש"וימלא גו'" הוא הקדמה להתראה שלאח"ז - "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה ואמרת אליו גו'", ועל זה מפרש רש"י ששני החלקים שבכל מכה - המכה וההתראה - הם חלק משיעור אחד שלם, שלכן כשנסתיימה המכה אמר ה' למשה להתרות. והנה, מלשון רש"י משמע שהמכה קודמת לההתראה (וגם ההתראה על מכת דם באה כהמשך לנס המטה). והביאור בזה: ההתראה הוא חלק מהמכה, שכמשה בא ומדבר אל פרעה בסגנון של התראה הרי זה גופא חלק מהכאת פרעה, ומובן שכשמשה בא מיד בסיום המכה ה"ז מגדיל וממשיך את השימוש במכה הקודמת.

והנה, שבת וארא חל בשבת מברכים או בר"ח שבט. ויש לומר שענין זה - ההתראות לפרעה שענינם לרדותו במכות ויסורים - קשור עם המשך ההילולא שמבאר את מדת הנצח - שיש ענין מיוחד בניצוח ושבירת המנגד, ושניתנו כוחות מיוחדים לזה.