על הפסוק (לא, יז) "וביום השביעי שבת וינפש" איתא בגמרא (תענית כז, ב): "נשמה יתירה ניתנה בו באדם בערב שבת ובמוצאי שבת נוטלין אותה ממנו שנאמר וינפש ווי נפש". וכתבו הראשונים שזהו הטעם שמברכים על הבשמים במוצאי שבת. ובטעם שאין מברכים על הבשמים במוצאי שבת שחל ביום טוב נחלקו הראשונים, דהרשב"א כותב שגם ביום טוב יש באדם נשמה יתירה, אך התוספות חולקים (מפני שאם כן מדוע אין מברכים על הבשמים במוצאי יום טוב?) ואומרים ששמחת יום טוב באכילה ושתיה מועיל כמו בשמים.

ויש ליישב את קושית התוספות על הרשב"א (ועפי"ז אין מחלוקת במציאות האם ישנה נשמה יתירה בשבת): ישנם חילוקים במדרגת נשמה יתירה, וביום טוב ישנה מדריגה פחותה מבשבת. ואם כן להרשב"א מפני שישנה מדרגה הפחותה דנשמה יתירה ביום טוב לכן אין צריך לבשמים ביציאה משבת ליום טוב, ואין צורך לבשמים במוצאי יום טוב כי מאבדים רק מדרגה פחותה דנשמה יתירה. ולפי תוספות הנפש דואבת מפני שביום טוב ישנו רק מדרגה פחותה דנשמה יתירה ורק ששמחת יום טוב מועיל כמו בשמים.  

דהנה, על פי נגלה הנשמה יתירה היא התענוג דמנוחה, ואם כן להרשב"א גם ביום טוב ישנו מנוחה ורק שכמות המנוחה פחותה ממנוחת שבת (שמלאכות אוכל נפש מותרות ביום טוב), אך לתוספות המנוחה דיום טוב היא איכות שונה לגמרי, שלכן הנפש דואבת ביציאת השבת ליום טוב ורק ששמחת יום טוב היא כמו בשמים.

והנה, אדמו"ר הזקן מוסיף על לשון התוספות ואומר שביום טוב אין לאדם נשמה יתירה כלל. והביאור בזה: בפרשתנו ההדגשה היא שבשבת הגברא משתנה מכמו שהוא בימי החול - כמו שכתוב "אות היא ביני וביניכם גו' כי אני ה' מקדשכם" - (משא"כ בפרשת שבת שבעשרת הדברות ההדגשה היא שיום השבת מקודשת מששת ימי החול), ולכן דוקא מפרשה זו למדים שישנה נשמה יתירה כי בשבת ישנו שינוי באדם מפני שהקב"ה נתן את מנוחתו לבני ישראל בשבת (משא"כ כשאדם ישבות ממלאכה ביום חול אין בו נשמה יתירה). ולכן אומר אדה"ז שביום טוב אין באדם נשמה יתירה כלל - כי ביום טוב אינו מודגש ענין זה - שהגברא משתנה - "אני ה' מקדשכם" - כבשבת.       

והנה, הרמב"ם אינו מביא את הטעם דנשמה יתירה אלא אומר "מפני שהנפש דואבת ליציאת שבת". ויש לומר שהרמב"ם מדגיש את השייכות דבשמים להבדלה (ולא רק ליציאת הנשמה יתירה). דהנה נתבאר במקום אחר שענין הבדלה הוא להמשיך את קדושת השבת במשך השבוע, ולכן מדגיש הרמב"ם שגם הבשמים שייכים לשבת - כלשון רש"י "ויהא שמח אף בצאתו". 

ועל פי זה יש לבאר בפשטות זה שאין מברכים על הבשמים במוצאי שבת שחל ביום טוב, דהרמב"ם כותב "מקדשים בלילי יו"ט כו' שכולם שבתות ה' הן", ואם כן קדושת השבת נמשכת ממילא ואם כן אין צריך לבשמים כי אין כאן דאבון נפש אלא שמחת הנפש.