על הפסוק (ז, יד) "כבד לב פרעה מאן לשלח העם" מפרש רש"י: "כבד: תרגומו יקיר ולא אתיקר מפני שהוא שם דבר כמו כי כבד ממך הדבר".

וצריך להבין מהיכן יודעים שהכוונה הוא "שהוא שם דבר" (שלבו של פרעה כבד) ולא פועל עבר (שלבו של פרעה נעשה כבד כבר)?

והביאור: רש"י מתרץ שאלה כללית, והוא שבהקדמה למכת דם אמר הקב"ה למשה ב' דברים: (א) הקדמה לכל המכות - "כבד לב פרעה". (ב) השליחות לפרעה - "לך אל פרעה גו' ואמרת אליו גו'". אך עפ"ז קשה, שלעיל נאמר "ואני אחזק את לב פרעה", וא"כ כשראה משה ש"מאן לשלח העם" ה"ז לכאורה מפני שהקב"ה קיים את הבטחתו, וא"כ קשה איך שייך לומר שטעם הציווי הוא ש"כבד לב פרעה" הרי הקב"ה חיזק את לבו? (ואין לפרש שבחמש דברות הראשונות לא חיזק הקב"ה את לבו, כי ברש"י נאמר רק שלא נאמר ויחזק ה', שמזה משמע שה' באמת חיזק את לבו גם אז - ורק שחיזוק לבו של פרעה הי' ע"י פעולות - כגון שהחרטומים אמרו שהמכה נעשית ע"י מכשפות).

ולבאר זה מפרש רש"י ש"כבד תרגומו יקיר", כי עי"ז ברור שהכבדות הוא לא רק מפני שה' חיזק את לבו אלא גם מפני  שמצד עצמו הי' לו לב כבד בעצם ולכן מביא ה' מכות עליו.

מיינה של תורה: כבד הלב של פרעה ענינה עקשות, דפרעה אותיות הערף - קשה עורף. ורש"י מבאר שהעקשות אינו רק הנהגה באופן של עקשות (לשון פועל) אלא שם תואר - יקיר - כי הנהגה זו חדרה בכל מציאותו ועד שנעשה עיקש בעצם.

וצריך לבטל את קליפת פרעה במינה ודוגמתה, ע"י קב"ע שלמעלה משכל ("כבד" דקדושה). וזהו שתרגומו של "כבד" הוא "יקיר" - היקרות דהעבודה דקב"ע. ובזה גופא ישנם ב' אופנים, (א) כעבד פשוט שכופה את עצמו לקיים רצון האדון, שהנהגה זו היא למטה מכל הכוחות, והוא "לשון פועל" כי הקבלת עול הוא רק במעשה. (ב) והקבלת עול שלמעלה מכל כוחות הנפש שמקור קבלת עול זו הוא מיחידה שבנפש, וזהו "יקיר ולא אתיקיר", שהוא שם דבר - קבלת עול עצמית - "שם דבר". ורש"י מביא ראיה לזה מ"כבד ממך הדבר" שנאמר במשה, כי הכבד דקדושה בא ממשה שהוא בתכלית הביטול לאלוקות, שלכן מבטל את קליפת פרעה שענינה ישות וגסות.