ברש"י (כה, ה): "ועצי שטים: מאין היו להם במדבר, פירש רבי תנחומא יעקב אבינו צפה ברוח הקודש, שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וצוה לבניו ליטלם עמהם, כשיצאו ממצרים".

צריך להבין מדוע מביא רש"י פירוש זה שהוא אגדה ומדוע אינו מפרש בפשטות שבני ישראל קנו ארזים מתגרי אומות העולם? והביאור בזה: בפסוק נאמר "ויקחו לי תרומה", ולא "ויתנו" וכיוצא בזה, שפירוש "ויקחו" - שקאי על הגזברים - הוא שלוקחים דברים שישנם כבר אצל בני ישראל, ועל זה קשה מאין היה לבני ישראל (לפני הציווי) עצי שיטים במדבר, ועל זה מפרש רש"י "פירש רבי תנחומא" – שהלשון "פירש" משמעו שההכרח לפירוש זה אינו מכללות הענין אלא מפירוש תיבת "ויקחו" - "שיעקב נטע ארזים במצרים".

אך הא גופא טעמא בעי מדוע הוצרך (הציווי להיות בלשון "ויקחו" שזה הכריח את) יעקב להביא את הארזים למצרים ולא לקנות מתגרי אומות העולם? והביאור בזה מרמז רש"י על ידי שמזכיר את שם בעל המאמר "רבי תנחומא", שזהו נחמתם של ישראל שגם בהיותם במצרים רואים את הארזים שהביא יעקב מארץ ישראל (שהם למעלה מהגלות), ועל ידי זה נזכרים (באופן של "פירש" - פשט - נחמה ע"י דבר גשמי) שסוף סוף יצאו מהגלות ויבנו מקדש לה'.

מיינה של תורה: נשיא הוא ניצוצו של יעקב אבינו, ויעקב נטע ארזים - שהם הנשיאים שהם למעלה מהגלות – שהם מארץ ישראל - ונטעם במצרים כדי שלבני ישראל יהיה כח להתגבר על חשכת הגלות ועד שבונים משכן לה' במדבר.