צריך להבין מדוע מדגישה התורה את החיסרון דהאבות – "ושמי ה' לא נודעתי להם" – לפי פשוטו של מקרא שכוונת הכתוב הוא רק לומר למשה שעתה ימלא הקב"ה את הבטחתו?

ויובן על פי ביאור אדמו"ר הזקן שמענה הקב"ה למשה (על טענתו "למה הרעותה") היה שדוקא ע"י קושי הגלות אפשר להגיע לגילוי שם הוי'. והענין, דיציאת מצרים ברוחניות הוא היציאה מכל המצרים גם מהמצרים דקדושה, וזה נעשה דוקא ע"י גילוי שם הוי' שלמעלה מהגבלה, וזהו הדגשת הכתוב, שאם כל גודל מעלת האבות מ"מ לא הגיעו לשם הוי', כי גילוי שם הוי' ע"י הגלות דוקא.

וההוראה: דגם כשהאדם הוא לגמרי בתחום הקדושה, מ"מ יכול להיות במצרים דקדושה ועליו לצאת ממצרים ולהגיע לשם הוי'. והבחינה אם פעל זאת הוא אם כל עניני עבודת ה' הם בהשוואה אצלו, כפירוש הבעש"ט על "שויתי הוי' לנגדי תמיד", שזהו הוכחה שעבודת ה' שלו אינו מצד מציאותו המוגבלת לקו אחד, אלא יצא ממצרים ולכן עובד את הקב"ה בכל הקוים ובכל אופני העבודה.