איתא בפרשתנו "את מזבח העולה גו' ויעל עליו את העולה ואת המנחה", ורק לאח"ז נאמר "ויקם את את החצר סביב למשכן ולמזבח". והרמב"ן מפרש שאין כוונת הכתובים לפרש את סדר המעשים שהרי עדיין לא הקים את החצר ואין מקריבין ללא קלעים. אך מזה שרש"י אינו מפרש מאומה משמע שלרש"י הכתובים נכתבו כפי סדר המעשים. 

ויש לומר שפלוגתת רש"י והרמב"ן הוא בהמשך לפלוגתתם בגדר הקמת המשכן בשבעת ימי המילואים. שהרמב"ן מפרש שהיה ציווי מיוחד על זה - שמתחילה (תרומה כו, ל) נאמר "והקמות" וזה קאי על שבעת ימי המילואים, ואח"כ נאמר "ביום החודש הראשון גו' תקים גו'" שאז תהיה הקמתו לעמדה, ואילו לרש"י לא היה ציווי על ההקמה בשבעת ימי המילואים (דגם "והקמות גו'" קאי על ראש חודש ניסן), ומשה למד שצריך להקים את המשכן מהציווי דחנוכת אהרן ובניו. 

ואם כן לרש"י בשמיני למילואים היה (גם כן) גדר דחנוכת המשכן, ולכו לא קשה מדוע עשו את כל העבודות מיד לאחר שהכניסו את הכלים לפני הקמת הקלעים, כי בחינוך המשכן ישנם תנאים שונים מסדר העבודה על פי רגיל. 

והביאור בפנימיות הענינים: רש"י סובר כהרמב"ם ש"מקריבין קרבנות אף על פי שאין שם בית", ואם כן החינוך דיום השמיני היה חינוך גם להקרבה במזבח ללא מקדש, שלכן הקריבו עולה ללא קלעי החצר. 

ובעומק יותר: לכאורה הקמת המשכן באופן זה הוא ההיפך מציווי ה' - וכפירוש רש"י שה' אמר למשה לעשות תחילה הבית ואחר כך כלים, כטענת בצלאל שזהו "נוהג שבעולם". והביאור: מצד "נוהג שבעולם" - כפי הסדר הרגיל - צריך להיות תחילה בית ואחר כך כלים, אך כדי שעבודת המשכן יהיה באופן נצחי צריך החינוך להיות באופן שלמעלה מ"נוהג שבעולם". 

וההוראה: מזמן לזמן צריך להיות העבודה באופן ד"חטוף ואכול חטוף ושתי" שלא כסדר הרגיל. ובפרט בענין החינוך, שצריך לחנך לעבודה שלמעלה מטעם ודעת, שדוקא על ידי זה הנה גם כשאין בית יעמוד חזק בעבודת ה'.