על הפסוק (יט, ג) "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבית ישראל" איתא במכילתא: "כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים ותגיד לבית ישראל אלו האנשים, דבר אחר כה תאמר לבית יעקב בלשון רכה אמור ראשי דברים לנשים ותגיד לבני ישראל ותדקדק עימהם". 

ובמדרש רבה איתא: "כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים, אמר לו אמור להם ראשי דברים שהם יכולות לשמוע, ותאמר לבית ישראל אלו האנשים אמר לו אמור להם דקדוקי דברים שהם יכולין לשמוע".

ולכאורה קשה מדוע הלשון במכילתא הוא "דבר אחר", דלכאורה אין אלו ב' דעות חלוקות אלא הם מדברים על ענינים אחרים (דיעה הא' מבארת למי ידבר משה, ודעה הב' מבארת את תוכן הדיבור)? והביאור בזה: דיעה הא' במכילתא סוברת שטעם החילוק בין הנשים לאנשים הוא מצד המקבלים - ההבדל בין אנשים לנשים. אך דעה הב' סוברת שטעם החילוק הוא מפני שכך הוא הסדר מצד התורה גופא, שמתחילה צריכים לבאר את הראשי פרקים ורק אח"כ מבארים את הפרטים. 

ועל פי זה יש לומר שהמדרש מתאים לדיעה הראשונה במכילתא (דלא כפי שמשמע בהשקפה ראשונה שהמדרש הוא כפי דיעה השניה). דהמדרש מדגיש שהטעם שצריך לבאר לנשים רק ראשי פרקים הוא מפני שזהו מה שהם "יכולות לשמוע". משא"כ לפי הדיעה הב' במכילתא ראשי פרקים הוא הכלל שכולל את כל עניני התורה. ועפי"ז יוצא שלהמכילתא (בדיעה הב') כל עניני התורה ניתנו לנשים, שהרי ניתן להם הכלל דכל עניני התורה, כולל גם מצות עשה שהזמן גרמא (ורק שאינם חייבים לקיים את מצות אלו אך מצות אלו ניתנו להם גם כן). וזה מתאים להמבואר בזוהר שאישה היא פלג גופא, וכשבעלה מקיים את המצוות הרי הוא מקיים אותם גם עבורה (וגם לפני שנישאת הנה המצוות שנעשים ע"י הבעל שייכים אליה, כי שניהם הם ב' חלקי נשמה אחת). 

ויש לומר שהטעם שכללי התורה ניתנו לנשים דוקא הוא מפני שבטבע ישנו בהם אמונה ואהבה לה' - כללות כל התורה. ואולי יש לומר שזהו ג"כ הטעם שהנולד לאם ישראלית דוקא (משא"כ כשנולד רק לאב יהודי) הוא יהודי. 

וזהו הטעם שפטורות ממצות עשה שהזמן גרמא, כי מצוות אלו נמשכו בפרטי הזמן, וא"כ אין הם חייבות בהם, שהרי נשים שייכות במיוחד לכלל התורה ומצות (מצות ל"ת, ומצוות עשה שאין הזמן גרמא שלא באו בזמן פרטי).