על הפסוק (כט, מג) "ונועדתי שמה לבני ישראל" מפרש רש"י: "ונועדתי שמה: אתועד עמם בדיבור, כמלך הקובע מקום מועד לדבר עם עבדיו שם". 

וצריך להבין הרי תוכן ענין זה כבר נאמר לפני כן בכמה מקומות, וגם בפסוק הקודם - "אשר אועד לך שמה", ופרש"י: "כשאקבע מועד לדבר אליך שם אקבענו לבא", ואם כן מה מוסיף עם המשל ממלך, ומדוע מביא את המשל דוקא בפסוק זה? 

והביאור בזה: מבואר בפרשת תשא (לג, ז) שלאחרי חטא העגל לקח משה את האוהל "וקרא לו אוהל מועד והיה כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד", ופרש"י "וקרא לו: והיה קורא לו אוהל מועד הוא בית ועד למבקשי תורה". ואם כן רואים שבאהל משה היו ב' ענינים: (א) מקום שבו דיבר ה' אל משה (ב) ו"בית ועד למבקשי תורה". והנה, לאחר עשיית המשכן עברו ב' ענינים אלו מאהל משה למשכן. ועל פי זה יש לומר שבפסוק הקודם "אועד" קאי על הענין הראשון - קביעות מקום שבו ידבר ה' עם משה. אך "ונועדתי" שבפסוק זה הוא מלשון אתועד עמם - "בית ועד" (שלכן נאמר "ונועדתי שמה לבני ישראל" כי בני הם אלו המתועדים). ורש"י מוסיף (אתועד עמם) "בדיבור", כי ה"בית ועד" הוא לא רק לבני ישראל עצמם אלא "ונועדתי" - "בית ועד" לה' עם בני ישראל, והקשר של בני ישראל עם ה' ב"בית ועד" הוא על ידי הדיבור - הן הדיבור למשה והן זה שבני ישראל מדברים עם הקב"ה - בתפילה. 

וזהו שרש"י מביא משל למלך "הקובע מקום לדבר עם עבדיו שם" - ולא אל עבדיו - ששם הוא המקום שהמלך מתדבר עם עבדיו, שזה כולל גם כן שהעבדים מדברים עם המלך.