לקוטי שיחות חל"א ע' 112 (משפטים א)
קיצור
איתא בגמרא (בבא מציעא צג, א): "מאן תנא ארבעה שומרים אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה רבי מאיר היא, אמר ליה רבא לרב נחמן מי איכא דלית ליה ארבעה שומרין, אמר ליה הכי קאמינא לך מאן תנא שוכר כנושא שכר רבי מאיר היא כו', אי הכי ארבעה שלשה נינהו, אמר רב נחמן בר יצחק ד' שומרין ודיניהם שלשה".
ויש לומר שגם לפי המסקנא ("הכי קאמינא לך מאן תנא שוכר כנושא שכר") שייך לומר ארבעה שומרים רק לפי רבי מאיר ששוכר כנושא שכר, מה שאין כן לשיטת רבי יהודה ששוכר כשומר חינם אי אפשר לומר ארבעה שומרין הם.
והביאור: בטעם רבי יהודה ששוכר כשומר חינם מפרש רש"י שההנאה שהשוכר מקבל אינו שכר על שמירתו אלא שכר הכסף שמשלם. ואם כן לרבי יהודה השוכר הוא בעצם שומר חינם, ואם כן ישנם רק שלושה סוגי שומרים. אך לרבי מאיר ששוכר כנושא שכר, השוכר הוא גדר שונה מנושא שכר (אף שדינו שוה לנושא שכר), כי ישנו חילוק יסודי בין חיובי השומר לשואל, שבשומר החפץ הוא ברשות השומר לטובת המפקיד (ורק מפני שבשומר שכר ישנו גם טובה לשומר לכן הוא מתחייב לשלם במקרים מסוימים), משא"כ בשוכר שהחפץ הוא ברשות השוכר לטובת השוכר. ולכן דוקא לרבי מאיר שייך לומר שישנם ארבעה שומרים (אף שדינהם שלושה).
והביאור בעבודת האדם: השל"ה מבאר שדין ארבעה שומרים קאי גם על יחס האדם להקב"ה. שבני ישראל הם השומרים על העולם ("ויניחהו גו' לעבדה ולשמרה"), ושומר חינם הוא שכל ההנאה של המפקיד - שעובד שלא על מנת לקבל פרס. ושומר שכר עובד על מנת לקבל פרס. ושואל הוא שכל הנאה שלו. ויש לבאר שבעצם גם שואל עובד את ה' - שלכן נכלל בד' שומרים - אלא שדורש שהקב"ה יתן לו את כל מחסורו, שהרי מגיע לו כסעודת שלמה בשעתו מפני היותו בן אברהם יצחק ויעקב. וא"כ נעשה שואל שמתחייב בכל. וקבלת הנאה זו גופא מחייבת אותו להחזיר את חלקו בעולם להקב"ה בשלימות על ידי קיום התורה ומצות, וא"כ עבודתו הוא רק תוצאה מזה ש"כל הנאה שלו". ושוכר רוצה בעיקר את ההנאה מעניני העולם, אך (אינו כשואל כי הוא) מוכן לשלם עבור עבודתו על ידי קיום התורה ומצות, וא"כ עבודתו הוא רק כדי לקבל את השכר, משא"כ שומר שכר רוצה בעיקר את עבודת ה' ורק שרוצה גם כן לקבל פרס.
ואף על פי שישנם ד' שומרים, מכל מקום "דיניהם שלושה", ושוכר כנושא שכר, שמכיון שגם השוכר עושה פעולות של עבודת ה' לכן דינו להיחשב כעובד את ה' (שלא לשמה). והנה מכיון ש"מתוך שלא לשמה בא לשמה", הנה סוף סוף יבואו כל הארבעה שומרים (כולל השואל) למדרגת עובד מאהבה, שלא איכפת לו מציאותו הוא ועד שתהא נפשו קשורה באהבת ה'.
ויש לומר שגם לפי המסקנא ("הכי קאמינא לך מאן תנא שוכר כנושא שכר") שייך לומר ארבעה שומרים רק לפי רבי מאיר ששוכר כנושא שכר, מה שאין כן לשיטת רבי יהודה ששוכר כשומר חינם אי אפשר לומר ארבעה שומרין הם.
והביאור: בטעם רבי יהודה ששוכר כשומר חינם מפרש רש"י שההנאה שהשוכר מקבל אינו שכר על שמירתו אלא שכר הכסף שמשלם. ואם כן לרבי יהודה השוכר הוא בעצם שומר חינם, ואם כן ישנם רק שלושה סוגי שומרים. אך לרבי מאיר ששוכר כנושא שכר, השוכר הוא גדר שונה מנושא שכר (אף שדינו שוה לנושא שכר), כי ישנו חילוק יסודי בין חיובי השומר לשואל, שבשומר החפץ הוא ברשות השומר לטובת המפקיד (ורק מפני שבשומר שכר ישנו גם טובה לשומר לכן הוא מתחייב לשלם במקרים מסוימים), משא"כ בשוכר שהחפץ הוא ברשות השוכר לטובת השוכר. ולכן דוקא לרבי מאיר שייך לומר שישנם ארבעה שומרים (אף שדינהם שלושה).
והביאור בעבודת האדם: השל"ה מבאר שדין ארבעה שומרים קאי גם על יחס האדם להקב"ה. שבני ישראל הם השומרים על העולם ("ויניחהו גו' לעבדה ולשמרה"), ושומר חינם הוא שכל ההנאה של המפקיד - שעובד שלא על מנת לקבל פרס. ושומר שכר עובד על מנת לקבל פרס. ושואל הוא שכל הנאה שלו. ויש לבאר שבעצם גם שואל עובד את ה' - שלכן נכלל בד' שומרים - אלא שדורש שהקב"ה יתן לו את כל מחסורו, שהרי מגיע לו כסעודת שלמה בשעתו מפני היותו בן אברהם יצחק ויעקב. וא"כ נעשה שואל שמתחייב בכל. וקבלת הנאה זו גופא מחייבת אותו להחזיר את חלקו בעולם להקב"ה בשלימות על ידי קיום התורה ומצות, וא"כ עבודתו הוא רק תוצאה מזה ש"כל הנאה שלו". ושוכר רוצה בעיקר את ההנאה מעניני העולם, אך (אינו כשואל כי הוא) מוכן לשלם עבור עבודתו על ידי קיום התורה ומצות, וא"כ עבודתו הוא רק כדי לקבל את השכר, משא"כ שומר שכר רוצה בעיקר את עבודת ה' ורק שרוצה גם כן לקבל פרס.
ואף על פי שישנם ד' שומרים, מכל מקום "דיניהם שלושה", ושוכר כנושא שכר, שמכיון שגם השוכר עושה פעולות של עבודת ה' לכן דינו להיחשב כעובד את ה' (שלא לשמה). והנה מכיון ש"מתוך שלא לשמה בא לשמה", הנה סוף סוף יבואו כל הארבעה שומרים (כולל השואל) למדרגת עובד מאהבה, שלא איכפת לו מציאותו הוא ועד שתהא נפשו קשורה באהבת ה'.