"לעולם הוי' דברך ניצב בשמים" הוא לא רק שדבר ה' מחיה ומהוה את הנבראים, אלא שמתלבש בנבראים ולכן אין הנברא נפרד מה'. והנה קס"ד שזהו דוקא "בשמים ממעל", בצבא השמים שהם כלים לדבר הוי', אך "בארץ מתחת" קס"ד שדבר ה' המלובש בנבראים הוא רק על דרך אור השמש הבא מהשמש (שהאור הוא מציאות בפ"ע), וזהו החידוש שגם "בארץ מתחת" ואפילו "בחללו של עולם" "אין עוד".
"תלמיד שגלה מגלין רבו עימו כו' דחיי בעלי חכמה ומבקשיה כו'", דין זה שייך לכל תלמיד, דאף שישנם תלמידים שאף שלעת עתה אינם "בעלי חכמה", מכל מקום הם "מבקשיה", וא"כ סו"ס יבואו לבחינת "בעלי חכמה".
כשהתורה מדגישה את מעלת הלוחות קשה לרש"י מדוע לא נאמר לוחות מלא להדגיש את מעלת הלוחות. ולכן דוקא כאן מפרש רש"י "לחת כתיב ששניהם שוות". ואינו כותב "לחת חסר", כי אדרבא זה ששניהם שוות מבטא את מעלת הלוחות.
ענין של המקדש הוא שמקום המקדש עצמו מתקדש, ולכן החילוק שבין מדריגות הקדושה שבבית המקדש מתבטא במקום הגשמי, ולכן היו צריכים לעלות במעלות בין מדרגות הקדושה שבמקדש גופא.
בכל מקום שנאמר "לא תוכל" הכוונה אינך רשאי הוא נוסף על זה שאין זה ביכלתו (מפני שאין זה ביכלתו או מפני שישנו איסור על זה) אך בענינינו לא נאמר לפני כן שלא לאכול בשעריך מעשר כו', ולכן מחדש רש"י שגם בפסוק דידן שייך לפרש ש"לא תוכל" פירושו "יכול אתה אבל אינך רשאי".
השופטים "הם עיקר תורה שבעל פה", שהתורה נמסר להם כדי שיחדשו בה. וזהו "מכל מה שבראתי איני אוהב אלא את הדין", כי הכוונה היא לשכל וחכמה שבתורה שבעל פה.
להרמב"ם הכלי ערבה נעשה חלק מהביכורים (ורק שבכלי מתכות הכלי חוזר). ביכורים הם הנשמה, והכלי הוא הגוף, והתכלית היא שהנשמה תבוא לכלי תחתון ביותר – כלי ערבה – ותברר אותו.
הוספות ב"ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה" - נתינת צדקה ולימוד תורה, בפרט בתלמידי ישיבות ובמיוחד תלמידי תומכי תמימים; עריכת "בחינות"; "עשה לך רב" - כאו"א מישראל, אנשים נשים וטף; הרחבת ובנין בתי חב"ד.
הרמז לעניני גאולה בט"ו באב, ובפרט לפי קביעות שנה זו, וההוספה בכל עניני תומ"צ, ובמיוחד - בפעולות המקרבות את הגאולה
השתדלות עם זקנים וזקנות וייסוד כוללי "תפארת זקנים לוי יצחק" ו"חכמות נשים".
עבודת חודש אלול הנרמזת בר"ת שלו; הכנה לשנת השמיטה.
הקשר דפ' תבוא לח"י אלול; הוספה בהפצת המעיינות חוצה; שנת הפ"ט דתומכי תמימים.
ע"ד הדפסת ספר "מראי מקומות" להרמב"ם.
ביאור ענינם של "שני המאורות הגדולים" - הבעש"ט ואדמו"ר הזקן; יסוד ישיבת תומכי תמימים; הדפסת התניא בכל מקום; בכל פעם שמוסיפים באמירת תהלים יש להרבות גם בצדקה.
הוספה:
מעלת הדפסת התניא בכל מקום; מספר הוצאות התניא יותר מג' אלפים / מעלת הדפסת צילומי שערי כל ההוצאות.
הוספה:
מעלת הדפסת התניא בכל מקום; מספר הוצאות התניא יותר מג' אלפים / מעלת הדפסת צילומי שערי כל ההוצאות.
מעלת והכרח עבודת השליחות; "שליח" בצירוף יו"ד בגימטריא "משיח".
הטעם שבגט כותבים "אב" ובכתובה וברכת החודש נקרא "מנחם אב" / זמן סעודת בר מצוה למי שיום הולדתו ערב ת"ב / ביטול סיבות ב' החורבנות ע"י תורה ואהבת ישראל / תיקון שנאת חנם ע"י אהבת חנם.
ענין איסור נעילת הסנדל בת"ב וביום כיפור / לימוד שיעורים בת"ב; הליכה לבית הקברות / שיעור אכילת פרס / הכתוב "קרא עלי מועד לשבור גו'" קאי על ר"ח אב ות"ב / דחיית הצום/ ב' אופנים ב"הותרה" וב"דחוי'".
פירוש "נחמה בכפליים": לא רק "כל כו' לטב עביד" אלא "גם זו לטובה".
שקו"ט בגדר הלאו ד"לא תענה ברעך עד שקר" / אם הצ"צ חולק על שיטת אדמו"ר הזקן בזמן ק"ש / ב' ענינים בספירת המלכות: הספירה השביעית; ספירה בפ"ע / החילוק בין המס"נ ד"אחד" והמס"נ ד"בורך שם" / ב' אופנים בחסידות בביאור ב' פרשיות דק"ש - איזו מהם אור החסד בכלי הגבורה וכו' / ביאור בדברי המאירי (קידושין) בפעולת לימוד התורה על עובר עבירות / שקו"ט בדעות הפוסקים בדין שלא כסדרן בתפילין ומזוזות / מנהגים שונים במנין השיטין דתפילין / הנחת תפילין דאיטר / תפילין בחול המוער / זמן התחלת הנחת תפילין לפני הבר מצוה (ביתום) / מה עדיף בתש"ר - הידוק יפה או אצבעיים על אצבעיים / עוד בענין אצבעיים על אצבעיים / כתב אדמו"ר הזקן / מנהגי חב"ד בתפילין; תפילין שמושא רבא וראב"ד / כתיבת תפילין דר"ת ע"י מי שאינו מניחם / ענין תפילין דר"ת / זמן קביעת מזוזות בחו"ל / מקום קביעת המזוזה - בתר היכר ציר / ענין בדיקת מזוזות / אגרות חול בכתב אשורי / גדר איסור ריפוי דעכו"ם / גדר איסור חתנות דנתינים.
מכתבים כלליים לכינוסי השלוחים בארץ ישראל דשנת תשד"מ, תשמ"ה, תשמ"ו.
לימוד מהתחלת הפרשה למי שנכנס לעול מצות / מעלת ביקור חולים וענינו / ענין נתינת צדקה פעמים רבות / אופן נתינת מעשר לצדקה / טוב להרבות במקבלי הצדקה / להרבות בנתינות לצדקה.
ג' הר"ת דאלול - ג' הקוין / הוספה בתפלה ועניני תומ"צ בחודש אלול / "אני לדודי ודודי לי" (תשובה), "איש לרעהו ומתנות לאביונים" (מעשה בפועל) / חודש החשבון והחלטות על העתיד / ביטוי "חדש של תשובה".
הוראה מהכתוב "שופטים גו'" בעבודת האדם / סמכות המלך ותיווך יכולתו להטיל מס והאיסור להרבות רכוש עצמו / קביעת שידוכים ע"פ חכמת היד בדורנו / דין נבואת חנני' בן עזור / ביאור בתנחומא (במדבר כג) דחייבי מיתות ב"ד ששמעו מפי משה נפטרו במכות כחייבי כריתות / האם כל אחד יכול להעשות נביא / בדין קציצת אילן העושה פירות / ביאור בדברי הר"ש (נגעים פי"ד מ"ה) דמומים פוסלים בעגלה ערופה.
אם מותר לגבר לצבוע שערותיו כדי להקל עליו למצוא שידוך / אם מברכים על עשיית מעקה / מקורות לנוסח "פצוע דכא" כשיטת אדמו"ר הקן / עידוד והשפעה רוחנית על אנשי הצבא / ביאור התוספתא כלים (פ"א, ו): "כלבו של כה"ג חביב הימך כו'" / שקו"ט ובירור בענין הזיווגים - אם יש בזה בחירה חפשית או הם בדרך גזירה (ע"פ נגלה וקבלה) / ביאור בלשון חתונה - "נחות דרגא" (יבמות סג, א) - והקשר לכללות ירידת הנשמה למטה ועבודת האדם/ ביאור ענין החתונה כחלק ממילוי הכוונה דירידת הנשמה בגוף / ביאור הלשון "בנין עדי עד" / זמן החופה - עת רצון לחתן / הכנה רוחנית לחתונה; מנהגי חתונה / טבעת של זהב / ניקוד "שמח תשמח" / נוסח התנאים לפי מנהגינו / כתיבת תנאים ביום החתונה / שמות האמהות של החו"כ / שם חתן וחותנו שווים / שם כלה וחמותה שווים / נישואי אח ואחות לאחות ואח / שידוך עם גרושה / מעלת נישואין בחודש לאול / אם מעבירין על המצוות כדי לקיימן מן המובחר (נישואין בעשי"ת) / נישואין בחודש טבת / חופת נדה / בשבט - דוקא בחצי הראשון / קביעת זמן החתונה ואופן חגיגתה / דורון דרשה / גירושין ע"י החולה בסכיזופרניא / ביאור בזה שאין מייבמין כשהוא זקן והיא צעירה.
הוראה מהדין דכהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף (רש"י כו, ד) / "היטב" במספר הקדמי בגמימטריא ע'.
זמן התגלות הבעש"ט.
מעלת דיבוק חברים / גילוי הבעש"ט, הה"מ ואדה"ז - ובקשר לאהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל / ביאור במ"ש "דברי התורה הזאת" ו"ספר התורה הזה".
כל עניני הבריאה ותכליתה נרמזים ביום הראשון - כ"ה אלול.
ערב ר"ה תשמ"ה; ערב ר"ה תשמ"ו.
מברקים לר"ה תשמ"ה; תברקים לר"ה תשמ"ו.
ביאור ענין "לא אד"ו ראש" ע"ד הקבלה וביאור דעת הרמב"ם (הל' קדה"ח פ"ז ה"ז) בזה; כמה פעמים הובא בש"ס מאמר "גדולה תשובה"; פירוש "עשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ" / איך נמשך החיות דר"ה שחל בשבת / ביאור במ"ש בלקות (סד"ה אתם נצבים) ששופר של ר"ה של יעל פשוט / מנהגי התרת נדרים; הקראת התקיעות / פירוש "כולם יהיו מותרים" / פירוש לשון היהי-רצון שבין התקיעות "וישוע שר הפנים" / ש"ץ בימים נוראים בתוך שנית האבילות / הש"ץ צריך ללמוד פירוש המלות כו' / שלילת הסיפור שר' אמנון פסק במה יענישוהו / שינוי מקום התפלה בימים נוראים / הטעם שברכות ראש השנה היו בכללות ולא בפרטיות - מעלת הפירוט ומעלת הכלל / ברכה ענינה גמ"ח; באור מרז"ל (סוטה יד, א) תורה התחלתה גמ"ח וסופה גמ"ח / קביעת ר"ה בום בריאת האדם / "ראש השנה" ולא "תחלת השנה" / ביאור בפתגם אדמו"ר מהוריי"צ שענין המוחין הוא בשביל אהבת איש פשוט והקשר לר"ה / רמז לענין השחיטה בעבודה מימים שבין ר"ה ליוהכ"פ / הכתרת המלך - קבלת עול ובשמחה.
אמירת הקהל "זכרנו" וכו'.
סליחות לצום גדלי'.
הוראות בכתיבת וסיום ס"ת.
חיזוק בג' המצוות - הדלקת הנר, גם ע"י בנות קטנות; כשרות; טהרת המשפחה.
הקשר דיו"כ וסוכות.
מנהגינו בקריאת שמע שעל המטה ביוהכ"פ.
ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א לאנשי כפר חב"ד, בעת מסירת האתרוגים ע"י באי כח הכפר שיחי', תשמ"ה; תשמ"ו.
מברקים לחג הסוכות תשמ"ה; תשמ"ו; תשמ"ז.
החילוק בין עשיית סוכה ועשיית (הכנת) ד' מינים / אם אסור לעשות סוכה בעזרה משום לא תטע לך גו' / אתרוגי מרוקו / באתרוגים מסורת עיקר / אם יוצאים יד"ח ד' מינים כשיש איסור המלכות להכניסם מחוץ למדינה / שקו"ט בזה שסימן תרכ"ה בשו"ע אין בו שום הלכה / אם יש מקום לסברא שסוכה צ"ל מחוץ לבית דוקא / מנהג אנ"ש בשינה בסוכה / טעם מנהגינו להקדים שהחיינו בליל א' ולישב בסוכה בליל ב' / מנהגי ד' מינים; אמירת השם (בפסוק "הודו לה'") בנענועים / מבצע ד' מינים / ענין החיוב להקביל פני רבו ברגל / מעלת התפילה ונשיאת כפים במחיצת האדמו"ר.
ביאור במ"ש בסידור אדמו"ר האמצעי (סוף שער הסוכות) שהקפות הוא מנהג נביאים.
מדרשות חלוקות במקום קבורת משה.
מברקי כ"ק אדמו"ר שליט"א להקפות שניות באה"ק תובב"א, (א) בירושלים (ב) בכפר חב"ד (ג) בנחלת הר חב"ד ועוד, תשמ"ה; תשמ"ו; תשמ"ז.
שני הפכים בראש השנה: (א) יום הכתרת הקב"ה, ביטול כל המדידות והגבלות; (ב) יום השלמת הבריאה - שכל פרט בה מוגבל ומדוד. התיווך - ע"י עבודת האדם שנברא ביום זה המקשר גבול ובלי גבול, גשמיות ורוחניות. הקשר לח"י אלול - עבודת הבעש"ט ואדמו"ר הזקן
המשך (מהמכתב דח"י אלול תשמ"ה) - ב' הפכים מעין זה גם ביום כיפור שהוא ר"ה בפנימיות.
ראש השנה - דלא כשאר המועדים - נקבע על בריאת העולם כולו וכל המין האנושי, וממנו נלמד שעבודת ישראל הוא להשפיע על כל באי עולם וכל העולם.
המשך (מהמכתב דח"י אלול תשמ"ו): א) ענין זה - פעולה על כל העולם - שייך גם לטף; ב) גם בעבודת האדם (עולם קטן) עצמו - "בכל דרכיך דעהו" וכיו"ב.