ברש"י (ל"ב מ"ד): "הוא והושע בן נון: שבת של דיוזגי היתה, נטלה רשות מזה ונתנה לזה, העמיד לו משה מתורגמן ליהושע, שיהא דורש בחייו, כדי שלא יאמרו ישראל בחיי רבך לא היה לך להרים ראש. ולמה קוראו כאן הושע, לומר שלא זחה דעתו עליו, שאף על פי שנתנה לו גדולה, השפיל עצמו כאשר מתחלתו".

וצריך להבין שלשה הענינים שבפירוש זה ("שבת של דויזגי", "העמיד לו משה מתורגמן", "למה קוראו כאן הושע") באים מג' מקורות שונים ומדוע מצרפם רש"י לפירוש אחד? ועוד קשה, ד"שבת של דויזגי" הוא פירוש הגמרא על הפסוק בפרשת וילך "וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד", ומדוע לא פירש רש"י ענין זה בפרשת וילך?

והביאור בזה: בפרשת וילך לא פירש רש"י "שבת של דויזגי היתה", מפני ששם אין הכרח שיהושע התחיל את נשיאותו בפועל, אלא רק שכשיגיע הזמן לעבור את הירדן אזי יהי' יהושע המנהיג. אך בפרשתנו כשנאמר "וידבר גו' הוא והושע בן נון", צריך לפרש שגם יהושע דיבר, וע"ז מפרש רש"י "שבת של דיוזגי היתה" (וכוונתו ששניהם היו המנהיגים ביחד - שזהו ע"פ פשוטו של מקרא, דלא כפירושו בגמ' שמשה הי' המנהיג בהתחלת היום ויהושע בסוף היום). ולכן ממשיך רש"י ש"העמיד לו משה מתורגמן", להדגיש שנשיאותו של יהושע הי' באותו האופן דנשיאותו של משה - שדיבר ע"י מתורגמן. ורש"י ממשיך "שלא יאמרו בחיי רבך לא הי' לך להרים ראש" - שמפני שהנהגת יהושע תמיד הי' בבחי' ביטול ושפלות - "משרת משה" ו"נער" - לכן "העמיד לו משה מתורגמן" כדי שבנ"י יראו שגם בחיי משה הי' בבחי' הרמת ראש וא"כ יכול להיות המנהיג.

אך עפי"ז קשה דאם כוונת הפסוק הוא להדגיש את גדלותו של יהושע מדוע נאמר הושע (המדגיש שיהושע צריך תפילה מיוחדת כדי להינצל מהמרגלים)? וע"ז מפרש רש"י שגם לאחר שעלה לגדולה השפיל עצמו כאשר בתחילה.

וההוראה: שכשיהודי זוכה לענין של גדולה אל יחשוב שמזה ישנו הוראה שצריך להיות אצלו תנועה של הרחבה ורוממות אלא צריך להשפיל עצמו כאשר בתחילה. וזה קשור עם ר"ה, שאף שבנ"י הם אלה שמכתירים את הקב"ה למלך - שזה מראה על חשיבות בנ"י - מ"מ הם בתכלית הביטול - "השפיל עצמו" - שעי"ז זוכים לברכת ה' בכל המצטרך.