ניצבים וילך הם פרשה אחת המתחלקת לפעמים לשניים. ב' ענינים אלו ישנם בכללות התומ"צ. בתורה: תורה שבכתב היא עמידה ללא שינויים, ותושבע"פ שבה ישנה "לאפשא לה" הוא בחי' "וילך". בתפילה: עבודה שבלב, שלב כל ישראל ער הוא לה', ללא שינויים. ובפרטי התפילה ישנם שינויים בין שני בני אדם ובין זמנים שונים אצל אותו אדם. מצוות: אינם משתנים, "לא שינוי לא גירעון ולא תוספת" – בחי' "ניצבים", אך מוסיפים בהידור מצוה – בחי' "וילך". 

וכ"ז הוא מפני שהתומ"צ באים מהקב"ה שבו אין שינויים, אך התומ"צ ניתנו לבנ"י ומצד זה הנה ישנם שינויים. 

וזהו הביאור בתורת הבעש"ט שברכתו של הקב"ה היא פרשת "אתם ניצבים" ("פרשת" כולל גם פ' וילך), שפרשת ניצבים הוא ברכתו של הקב"ה הבא מלמעלה. ובכח זה ישראל מברכים את החודש הוא החלק דפרשת וילך. [ורק שלפעמים בא בגילוי רק לאחרי ר"ה]. 

והנה ב' תנועות אלו ישנם גם למעלה, והם ב' הענינים דתענוג - שהכוחות חוזרים לעצם, ורצון - שכל הנפש רצה ומתפשטת לחוץ. וכהכנה לר"ה שבא ממשיכים רצון ותענוג במלוכה, קוראים ניצבים וילך.