כתב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (פ"א הי"ד): "כל אבן שנפגמה כדי שתחגור בו הציפורן כסכין של שחיטה פסולה לכבש ולמזבח שנאמר אבנים שלמות תבנה את מזבח ה'". ואח"כ מבאר ש"אבני היכל והעזרות שנפגמו או שנגממו פסולין כו'". ולאחרי ב' הלכות אלו מבאר בהלכה בפ"ע: "אבן שנפגמה או שנגע בה ברזל אחר שנבנית במזבח או בכבש אותה האבן פסולה והשאר כשרות". 

וצריך להבין מדוע לא הביא הרמב"ם את השיעור - "כדי שתחגור בו הציפורן" - בשייכות לאבן שנפגמה אחר שנבנית במזבח? 

והביאור בזה ישנה מחלוקת מהו "כדי שתחגור בו הציפורן" בשייכות לשחיטה, יש מפרשים שזהו כל שהוא. אך גם "כל שהוא" אפשר לבאר ש"כל שהוא" הוא שיעור, או שאין לאיסור זה שיעור. [והנפק"מ הוא באם נפל מתערובה לתערובה, שאם זה שיעור אזי בתערובה השני' ישנה פחות מכשיעור וממילא מותר]. 

ועפי"ז יש לומר שהאבנים שבונים מהם המזבח יש לפגימתם שיעור של חגירת הציפורן, ולמדים זאת מהכתוב "אבנים שלמות". אך אחר שהאבנים הם במזבח אזי הפסול דפגימה הוא מזה שנאמר "ונתצתם גו' לא תעשון כן לה' אלוקיכם", ומפני שאיסור זה הוא בשייכות לע"ז א"כ איסורו בכל שהוא - ובאופן שאין לו שיעור כנ"ל - וא"כ אחר שהאבנים הם במזבח אין שיעור לפגימה.

וי"ל שענין זה מודגש בשם ההלכות הלכות בית הבחירה, דאמיתית הבחירה היא בחירה חפשית לא מצד מעלת הנבחר - שאז יש לפגימה שיעור מתי הוא ממעט ממעלת הדבר הנבחר - אלא מצד הבוחר - שאז אין החסרון והפגם נמדד ע"פ איזה שיעור אלא אפילו חיסרון בכל שהוא נוגע לעצם הבחירה. 

ועפי"ז יובן מה שהנ"ל מודגש במזבח, כי במזבח הי' בחירה מיוחדת כמ"ש הרמב"ם "המזבח מכוון מקומו ביותר כו'", וכמודגש בכתוב "וזה מזבח לעולה לישראל".