צריך להבין מדוע אין הרמב"ם בספרו י"ד החזקה מונה את מנין המצוות דרבנן - כדרכו במצוות דאורייתא שמונה אותם כמה פעמים בתחילת הספר ובהתחלת וסוף כל הלכות?

והביאור בזה: המצוות דאורייתא הם במספר קבוע ומסויים, כהדגשת הרמב"ם "אין בה שום גרעון או תוספת". משא"כ מצוות דרבנן הנה, אף שבפועל ישנם רק ז', יש לומר שלדעת הרמב"ם יתכן מציאות של הוספת עוד מצוה דרבנן על ידי זה שכל ישראל יקבלו עליהם מצוה נוספת, ובפרט שסובר שכל החכמים שבארץ ישראל יכולים לחדש את הסמיכה, ואם כן מספר ז' אינו קבוע ומסויים. 

ואף שיש לומר שכלפי שמיא גליא שיהיו רק ז', שלכן מבארים שתרי"ג מצות דאורייתא ביחד עם ז' מצוות דרבנן הם תר"ך - כמנין כת"ר וכמנין האותיות שביו"ד הדיברות, מכל מקום אין זה משנה את הגדר של מצוות דרבנן שבהם יכול להיות הוספה.