ברש"י: "היום לעשותם: ולמחר לעולם הבא ליטול שכרם". ומבארים המפרשים שזה בא בהמשך ל"ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו" שפירושו ש"בחייו משלם לו את גמולו הטוב כדי להאבידו מהעולם הבא", ועל זה ממשיך שבנוגע לצדיקים הנה השכר הוא בעולם הבא, וכהדעה בגמרא ש"שכר מצוה בהאי עלמא ליכא". 

אך לכאורה צריך להבין דהרי אי אפשר לומר שלרש"י בפשוטו של מקרא שכר מצות בהאי עלמא ליכא, שהרי ישנם ריבוי פסוקים שאומרים ש"אם בחוקותי תלכו" יהיה שכר גשמי?

והביאור: בהקדים הדיוק "ליטול שכרם" (כהגירסא במסכת עבודה זרה) ואינו אומר לקבל שכרם (כהגירסא בעירובין). והביאור בזה: שכאן מדובר בנוגע לשכר מיוחד שהאדם יכול ליטול מעצמו ואינו צריך "לקבל" את השכר מהקב"ה, שאז יתכן שמצד ענינים צדדיים לא יבוא השכר בפועל בעולם הזה, ובנוגע לשכר מיוחד זה אומר רש"י ש"למחר ליטול שכרם", אך כמובן שישנו שכר רגיל דמצות בעולם הזה. 

הביאור בפנימיות הענינים: ישנם ב' אופנים בשכר: (א) מצד ממלא, ששם ישנה תפיסת מקום לעבודת האדם, ולכן השכר הוא ענין טבעי הבא בדרך ממילא, ואין צריך לעבודת האדם. ושכר זה הוא השכר בגן עדן שהוא בחינת ממלא. (ב) מצד אור הסובב, ששם אין עבודת הנבראים תופס מקום, ואם כן השכר הוא ענין ניסי שאינו בא בדרך ממילא אלא צריך עבודה (ועל פי זה יומתק שגם לעתיד לבוא יהיה) "ליטלה". וזהו השכר דעולם התחיה שהוא בחינת הסובב.