בהנהגת כ"ק מו"ח אדמו"ר בענין ישיבה בסוכה מצינו דבר והיפוכו, שהקפיד שלא לאכול ואפילו שלא לשתות מים מחוץ לסוכה, אך לא ישן בסוכה (ואף שבארצות הקרות אין חיוב לישון בסוכה מפני ש"המצטער פטור מן הסוכה" מ"מ ברור שטירחא גשמית לא תפסה מקום אצלו).

והביאור: ידוע פתגם אדמו"ר האמצעי "ווי קען מען שלאפן אין מקיפים דבינה", וא"כ כשמרגישים את הגילוי דמקיפים דבינה א"א לישון, וא"כ אי"צ לישון בסוכה. 

אך לכאורה קשה איך שייך שהידור בפנימיות התורה (ההרגש דמקיפים דבינה) יביא קולא בנגלה דתורה (שאי"צ לישון בסוכה), והרי נגלה ופנימיות הם תורה אחת? והביאור: מצות סוכה הוא "תשבו כעין תדורו", שבכלל "כעין תדורו" כולל אכילה שתי' ושינה, אך אין הכוונה שישנה חיוב שינה אלא ששינה בסוכה הוא פרט ב"תדורו", אך עיקר קביעת הדירה הוא אכו"ש (וכמו שרואים בהלכות עירובין). וא"כ גם כשאינו ישן בסוכה (מפני שמרגיש את המקיפים דבינה) אין חסר לו קיום מצות סוכה - "תשבו כעין תדורו" (וזהו הטעם שהתנאים אמרו "כשהיינו שמחים בשמחת בית השואבה לא טעמנו טעם שינה" - "דהוי מנמני אכתפי דהדדי", כי כנ"ל הם קיימו את "תשבו כעין תדורו" בשלימות ע"י אכילה בסוכה). 

אך כ"ז הוא רק ליחידי סגולה המרגישים את הגילוי דמקיפים דבינה, אך עדיין צריך לבאר הנהגת כמה וכמה שאין מהדרים לישון בסוכה אף שאינם מרגישים את המקיפים דבינה? והביאור: חסידים הנם מקושרים לרבותינו נשיאנו והולכים בדרכיהם, ומנהג רבותיהם בידיהם - ע"ד ש"ר' אחא מהדר אתרי ותלת הואיל ונפק מפומי' דרב כהנא". ונוסף ע"ז בענינו שהנהגה בפועל דלא כמנהג רבותינו נשיאנו גורמת לצער וממילא פטור מן הסוכה. ויתירה מזה הנה אדמו"ר האמצעי תבע מהחסידים להרגיש ענין זה, וא"כ החסיד מצטער מזה שאין מרגיש את המקיפים דבינה. או עכ"פ ממצטער מזה שה"ווארט" של אדמו"ר האמצעי אינו חודר בו. וא"כ השינה בסוכה גורמת לו צער - היתכן שיכול לישן בסוכה - וא"כ פטור מלישון בסוכה.