במדרש: "עלה אריה במזל אריה והחריב אריאל, על מנת שיבוא אריה במזל אריה ויבנה אריאל גו'".

והביאור בזה: כוונת המדרש הוא לבאר איך שייך שהקב"ה יחריב את בית המקדש אף שזהו איסור בתורה, והרי "מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות". אלא הביאור הוא שהחורבן הוא חלק מהבניה דהבית השלישי שלמעלה משני בתי מקדשות שקדמו לו, ואם כן אין זה נחשב סתירה אלא בנין. וזהו "על מנת שיבוא אריה כו'", שאותו הלשון שנאמר בחורבן נאמר בהבנין כי החורבן הוא חלק מהבנין.  

ועל פי זה יובן זה שגדולי ישראל אמרו קיצים, אף שבגמרא נאמר "תיפח רוחן של מחשבי קיצין", דהצדיקים רואים את העילוי בעבודת הגלות, שבכל יום מיתוסף בהעליות והגילויים דהגאולה, ובמילא מגלים שמגיעים לשלימות נעלית יותר, ואם כן עבודת בני ישראל צריכה להיות בהתאם לגילוי הנעלה.

וזהו שבשבת חזון ישנם ב' ענינים הנראים כסותרים, שמצד אחד הוא ענין בלתי רצוי - "חזון ישעיה", ומצד שני הוא על שם שמראים לכל אחד את המקדש דלעתיד, דב' ענינים אלו קשורים זה לזה, דבתכלית הירידה דהחורבן רואים את הבית דלעתיד כנ"ל.