על הפסוק "שופטים ושוטרים" איתא במדרש: "משל למלך שהיו לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן יותר מכולן, והיה לו פרדס אחד והיה אוהבו יותר מכל מה שהיה לו אמר המלך נותן אני את הפרדס הזה שאני אוהבו כו' לבני הקטן כו' כך אמר הקב"ה מכל האומות שבראתי איני אוהב אלא את ישראל שנאמר כי נער ישראל ואוהבהו, מכל מה שבראתי איני אוהב אלא את הדין כו' אמר הקב"ה נותן אני מה שאהבתי לעם שאני אוהב". 

וצריך להבין איך שייך לומר ש"מכל מה שבראתי איני אוהב אלא את הדין", לכאורה דין הוא ענין הכרחי אך הוא רק אמצעי כדי שיהיה קיום לעולם. ועוד הרי גם לבני נח ישנו מצות דינים, לדון בשבע מצוות שלהם? ומדוע מקשר את ענין הדין עם הפסוק "כי נער ישראל ואוהבהו", הרי לכאורה דין קשור עם גדלות בדעת ולא ל"נער"?

והביאור בזה: השופטים אינם רק אמצעי כדי שיוכלו לדעת איך לקיים את הדינים (כמו שהוא בבני נח), אלא הם ענין בפני עצמם, וכלשון הרמב"ם "הסנהדרין הם עיקר תורה שבעל פה", ורק אח"כ מוסיף עוד ענין ש"הם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל". דפירוש "הם עיקר תורה שבעל פה" הוא שהתורה נמסר להם כדי שיחדשו בה. וזהו "מכל מה שבראתי איני אוהב אלא את הדין", כי הכוונה היא לשכל וחכמה שבתורה שבעל פה, שענין זה שבמשפט אינו כדי "לדעת את המעשה אשר יעשון", ואם כן הוא למעלה מעשיה - מהעולם - ואם כן הוא למעלה "מכל מה שבראתי". 

וענין זה ניתן להם מצד האהבה העצמית של הקב"ה לבני ישראל שהיא על דרך אהבת אב לבנו קטן (שהאהבה לבן גדול היא מצד מעלת הבן).