הקישור בין התחלת הש״ס — קריאת שמע, וסופו  — תלמוד תורה (כל השונה הלכות וכו'). ק״ש ות״ת — השייכות והחילוק ביניהם: ק״ש ב״פ ביום ות״ת — חיוב אחד. ק״ש ות״ת בשייכותם לעולם — ג׳ חילוקים. 

הקשר דמאמר כל השונה כו' להסוגיא שלפניו — א״ל ר' שמעי׳ לר״א אימא ביממא תהוי זבה בליליא תהוי נדה וכו' . החילוק בין נדה לזבה, ובעבודת האדם.

"הדרן" על מסכת סוטה - ביאור בענין "א"ר יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא א"ל ר"נ לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא", וההוראה בעבודה. (סי"ד)

הקשר בין ר"י ור"נ לתורה שלכן מסיימים בהם בערב חג השבועות, והחילוקים שביניהם; ביאור התחלת מסכת סוטה ברוחניות הענינים. (סי"ח)

ביאור השינוי בין סיום מארז"ל "ת"ח אין להם מנוחה" בב' המס': בברכות - "לא בעוה"ז ולא בעוה"ב", ובמו"ק - "אפילו לעולם הבא"; עוד שינויים בסיומי כל המסכתות; התיווך עם מארז"ל סוך תמיד שלע"ל יהי' "יום שכולו שבת ומנוחה"; ב' דרגות בעוה"ב: העדר הממנוחה ומנוחה, ושניהם עלי' מחיל אל חיל, אלא שמדריגת מנוחה נעלית יותר, בחי' ישראל שקדמו לתורה (וביאור מארז"ל כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני).‎

קושיית כ״ק אדמו"ר מהר"ש נ״ע למה הי' צורך באמירת הקב״ה למרע"ה פסל לך, שפסולת הלוחות יהי' שלו, הרי מסתתי אבנים אין בהם משום גזל. ותירוצו. לכאו' התירוץ תלוי בשתי הדעות שבמדרש, מהיכן פסלן. קושיית הרשב״ץ ותירוץ המהר״ש. 

גדר ״אצל בעה"ב" בנוגע להקב״ה. הדין דהי׳ עושה אצל בעה״ב אם הוא גם במסתתי אבנים. השינוי בדינים הללו בין הברייתא לתוספתא, אם במסתתי אבנים מועילה קפידת בעל הבית. דברי הטור בזה .החילוק בין בעה״ב מקפיד ואינו מקפיד (ובזה גופא - ב' אופנים) ל״אין בהם משום גזל״. הפקר מצד הגברא או מצד החפצא. ביאור החילוק הכללי בין הברייתא לתוספתא. 

החילוק בין בבל לא״י בענין חשיבות האבנים. עפי״ז מבאר דברי המהר״ש הנ״ל, ביאור נוסף בנוגע להקושיא שבתחילת ההדרן. הלוחות — משל ציבור.