הקושיא למה הקדים מאמר ריב״ל למאמר רשב״ח. תירוץ התויו״ט ועפ״י דברי המהרש״א הטעם שענין השלום הוא הסיום דהמשנה דוקא, ולא דמקרא וגמרא. כמה קושיות ודיוקים. 

השלום בין העולם ובין הקב״ה ע״י ״קיבלו ישראל את תורתי״, ״כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם״. דברי המדרש עה״פ "ולזבח השלמים". ג׳ ענינים בשלום זה, כנגד מקרא, משנה ותלמוד. ביאור בפרטיות דג' ענינים אלו. כל אחד מג׳ אלו, מקרא משנה ותלמוד, סיומו הוא בענין השלום. ובכל אחד מהם בשלום שלפי אופנו. ג' אופנים בשלום שבין לומדי תורה, על דרך הנ״ל. 

אמת ואמת לאמיתו שבתורה, כל התורה והלכות שבה. מארז״ל ״דבר הוי׳ זו הלכה״. ב' דרגות ב״אמת הוי'". שייכות דהלכות לקבלת עול מלכות שמים, קריאת שמע, המלכת הקב״ה על העולם ע״י האדם; גילוי האמת לאמיתו דשם הוי׳ ע״י עבודתם בעולם — פתיחת וסיום המשנה. התחלת המשנה "משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן״. 

ב' אופנים בגילוי האמת לאמיתו שע״י עבודת ישראל — שהעולם מוכרח בזה, שהעולם עצמו רוצה. הביאור עפ״י כל זה בב' המאמרים שבסיום המשנה. החילוק בין חתימת המשנה לחתימת התלמוד. המשנה פותחת וחותמת במ״ם.

"הדרן" על מסכת קידושין - דיוקים במשנה וברייתא "אמר ר' נהוראי מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה וכו'". (סכ"ז)

קושיית הצל"ח מאי בעי בגמרא בההקדמה ״פשיטא על פדה־ב אבי הבן מברך". קושיות על תירוצו. העריבות דענין זה (דפדה"ב) למס' פסחים. שקו״ט בגדר מצות פדה"ב על מי היא מוטלת על האב או על הבן. חילוק בזה בין הבבלי לירושלמי. ביאור סוגיא זו בפנימיות הענינים פדיון בנו בכורו של הקב־ה, ישראל, מהגלות.

סדר המשנה ״(שפוקקין) ומודדין וקושרין״. גדר מלאכת קושר. קשר שאינו של קיימא. עקירה והנחה. חצי שיעור במלאכות שבת. הטעם שלא גזרו חכמים לאסור קשר שאינו של קיימא במקום מצוה. הביאור בפנימיות הענינים בסדר המשנה הנ״ל.

מחלוקת חכמים ור״ש במי שהחשיך חוץ לתחום (דלחכמים — אפילו אמה אחת לא יכנס, ולר״ש אפילו ט״ו אמה יכנס) ובנימא של כנור שנפסקה במקדש (דלחבמים קושרה ולר״ש עונבה). הקישור בין שתי המחלוקות. ריבוי הכמות אם מכריע את האיכות. מחלוקת ר׳ יוחנן בן ברוקה ור' יהודה במשנה שם בשרץ שנמצא במקדש. ביאור השייכות דשני הכללים שבדברי ר״ש וההבדל ביניהם, בפנימיות הענינים. 

המדרש דשאל מין את ר״ע איך הקב״ה משיב רוחות וכו' — בשבת, ומענה ר״ע. הטעם שהתחלת מס' שבת היא במלאכת הוצאה. ענין עירובי תחומין ועירובי חצרות. החילוק בין איסור תחומין למלאכת שבת. ההוראה מכל זה בעבודת האדם.

טעם שלא עשו רעש מח"י אלול (בשנים קודמות) מובן ע"פ משל המלך בשדה, שצ"ל ימות החול דוקא; בכ"ד טבת הבע"ל - ק"ן שנה להסתלקות אדמו"ר הזקן; חידוש תורת אדמו"ר הזקן על הבעש"ט כמקום עיבוד הפשתן על מקום גידול הפשתן; "הדרן" על מסכת ביצה - ביאור ההפרש בין בהמות "ברוחניות" ל"מדבריות" בעבודה; ענין שמיטה וסירכא, תחומין, מוקצה; ביאור לשון אדמו"ר הזקן בתניא (פמ"ו) לענין "משהו חמץ או טלטול מוקצה"; הקשר תחלת המסכת; ענין "כל דרכיך דעהו" ו"קדש עצמך במותר לך". (ס"א)