רש"י כותב שטוב לצדיק טוב לשכינו למדים מאוי לרשע אוי לשכנו, דמרובה מרה טובה. ובגמרא בדפוסים הנפוצים הובא כתוב על זה. ביאור מחלוקת רש״י ורמב״ם בפירוש ״טבעתה קבועה וחלונה סתומה״ (של משמרת בלגה). וביאור יסוד מחלוקתם, אם השכנות פועלת במהות השכן, או שאי"ז אלא באופן חיצוני. מחלוקת הנ״ל בדין בר מצרא ובענין הזמן — תוספת שבת ויו״ט. 

הטעם שלרש"י הוצרכו לומר דמרובה מדה טובה ואין מספיק באם זהו בשווה. בהענינים דאוי לרשע אוי לשכנו טוב לצדיק טוב לשכנו, מרומזים הענינים דבר מצרא ותוספת שבת ויו״ט. "אוי לרשע אוי לשכנו" ר"ת אלול.

ביאור השינוי בין סיום מארז"ל "ת"ח אין להם מנוחה" בב' המס': בברכות - "לא בעוה"ז ולא בעוה"ב", ובמו"ק - "אפילו לעולם הבא"; עוד שינויים בסיומי כל המסכתות; התיווך עם מארז"ל סוך תמיד שלע"ל יהי' "יום שכולו שבת ומנוחה"; ב' דרגות בעוה"ב: העדר הממנוחה ומנוחה, ושניהם עלי' מחיל אל חיל, אלא שמדריגת מנוחה נעלית יותר, בחי' ישראל שקדמו לתורה (וביאור מארז"ל כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני).‎

יום הכיפורים הוא זמן תשובה, וההכנה לזה הוא בז' ימים שלפניו, כדוגמת כהן גדול ששבעת ימים לפני יום הכיפורים היו מפרישין אותו; "הדרן" על מסכת יומא - "אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל וכו'", בסיום המסכת מובא שני פסוקים על טהרת הקב"ה את ישראל: א) "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'", ב) "ואומר מקוה ישראל ה' וגו'"; וקישור עם התחלת המסכת. (ס"ד)

כמה קושיות ודיוקים במה ש"אמר ר״ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין, מי מטהר אתכם, אביכם שבשמים וכו״. ביאור כל הנ״ל באריכות. טהרת (כפרת) ישראל מצד מעלתם, ולא רק מצד היום דיוה"כ. ביאור ״מה המקוה מטהר את הטמאים״ טהרה ממקצת טומאה. הקשר לתחילת המסכת. 

״וכפר בעדו ובעד ביתו, ביתו זו אשתו״. גדר הדין שכהן גדול ביוה״כ צריך להיות נשוי. ביאור שאשתו נקראת כאן ״ביתו״. דברי ר׳ יוסי ״מעולם לא קריתי לאשתי אשתי אלא לאשתי ביתי וכו״. ביאור הנהגתו של ר׳ יוסי, שהיתה מיוחדת משאר התנאים.

דיוקים בסדר ותוכן המשנה דהמחזיר חוב בשביעית וכו'. הגדר דשמיטת כספים אם זהו אפקעתא דמלכא או חובת גברא. גדר השמטת החוב. ביאור לשונות הרמב״ם בזה. מבאר שרוח חכמים נוחה הימנו היא בכל בבא באופן אחר, ובסדר דפוחת והולך. ולכן הבבות הם בסדר רלא זו אף זו. 

המחלוקת במצות שמיטת פירות אם זהו אפקעתא דמלכא או שבעה"ב משמיט, והנפק״מ שבזה. ומסייע בזה עפ״י הנ״ל. ביאור הגדר דשמיטת כספים (ושמיטה בכלל) בפנימיות הענינים.

ו' תשרי: עדיפות לסיים ולערוך "הדרן" על מסכת סוכה; ב' אופנים בהטעם ד"טוב לצדיק טוב לשכנו" המובא בסיום המסכת; ההוראה ממש"כ (שם) "בילגה חולקת בדרום" ועל מעשה "מרים בת בילגה": אם פעולה שלילית של ילדה אחת השפיעה על כל אנשי המשמר, עאכו"כ פעולה חיובית בהדלקת נרות שבת קודש, כשרות וטהרת המשפחה. (ס"א)
שמח"ת: המשך (מיום ו' תשרי) ה"הדרן" על מסכת סוכה בביאור ב' השיטות בנוגע למשמרת בלגה; ביאור בגדר מחיית עמלק - רק על בני אדם, או גם על בעלי חיים ואפי' דומם (ס"ט)

הטעם שבסיום וחותם מסכת זו — סודר הענין דהרואה קרי ביוה״כ. ע״י תשובה מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות. ביאור המהרש״א בזה. א״ר עקיבא אשריכם ישראל וכו'. שני אופנים בטהרה: הזאה ומקוה, בכוונה ובלי כוונה. תשובה מיראה ותשובה מאהבה, הנפק״מ להלכה. 

דרגות בתשובה מאהבה. המקדש את האשה ע״מ שאני צדיק כו'. דברי אדה״ז בתניא פ״ז בענין תשובה מאהבה. הביאור בזה ע״ד ההלכה. מכשירי מצוה.

מחלוקת ר״ג וחכמים אם שליח ציבור מוציא את הבקי. דברי הרא״ש שדעת חכמים שציבור עיקר ודעת ר״ג ששליח ציבור עיקר. מה עדיף ריבוי הכמות או גודל האיכות. מחלוקת ר״ג וחכמים בזה, בלימוד התורה, בתפילה ובגמילות חסדים. מחלוקת ר״ג וחכמים בטענו חטים והודה לו בשעורים, מהו עיקר הדבר החומר או הצורה. מקשר זה עם הענין דכמות ואיכות הנ״ל. ביאור ה״צריכותא״ בכל המחלוקות הנ״ל. ביאור הקשר דשיטתו של ר״ג עם זה שהי' נשיא.

סיום על מסכת יומא בענין "זדונות נעשו לו כזכיות" (סכ"ד-סל"א)

ו' תשרי: שיחה ב: סיום מסכת ביום ה"יארצייט" ה"ז יומא טבא לרבנן, אבל כל ישראל בכלל; "הדרן" על מסכת עדויות (הקשורה עם תחית המתים); אלי' הנביא יבוא כמה זמן לפני ביאת משיח דאל"כ איך יוכל להספיק ביום אחד ענינים רבים כל כך - "לרחק המקורבין בזרוע… להשוות המחלוקת וכו'". (סט"ו)

שיחה ג: המשך ה"הדרן" - ביאור בארוכה בפרטי המשנה שבסיום המסכת, וקישורה לתחלת המסכת. (סכ"ז)

ש"פ האזינו, ח' תשרי: שיחה ב: המשך (מיום ו' תשרי) הביאור ב"הדרן" על מסכת עדויות; הביאור בפנימיות הענינים. (סי"ד)

ליל י"ג תשרי: שיחה ו: המשך (מיום ו' תשרי ושבת תשובה) הוספה בה"הדרן" על מסכת עדויות; ביאור בענין "יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין כו' משום גזירה דרבה" - ע"פ נגלה וע"פ פנימיות הענינים; ביאור פרטי הסיפור דבעל ההילולא שאמר שהבעש"ט והרב המגיד הם כתר דחסידות, אדמו"ר הזקן - חכמה, אדמו"ר האמצעי - בינה, והצ"צ - דעת. והמשיך "כתר הוא ממוצע ויש בו בחי' תחתונה שבעליון ובחי' עליונה שבתחתון, אשר בבחי' עליונה שבתחתון יש בו יסוד ושרש החכמה, ולכן רבנו הזקן (להיותו חכמה) ישב במעזריטש, איצט דארף מען צופארן צום טאטן (היינו על האהל הק') הערן וואס טוט זיך; ביאור ההוראה בעבדות כאו"א מכל הנ"ל. (ס"נ)

שיחה א: שייכותם של עשרת ימי תשובה ליום הכיפורים ו(במילא) למסכת יומא; הלשון "סוף" המסכת מתאים לכמה דפים לפני הסיום;  "הדרן" על מסכת יומא "שלשה חלוקי כפרה ותשובה עם כל אחד" - הביאור מדוע לא נזכר ענין הקרבנות וכו', על פי נגלה ובפנימיות הענינים.

מחלוקת ר' יהודה בן בתירה שבוידוי צריך לפרוט את מעשיו ור' עקיבא — דאינו צריך. מבאר שזה תלוי בהחקירה אם בהווה צריך להתחשב בהעתיד. ביאור נוסף לפי חקירה זו. ביאור לפי זה במחלוקת הבבלי והירושלמי, לפי הכסף משנה. אם הלבה כר' עקיבא. מבאר פרטי הלשונות וכו' בסיום המסכת (בירוש').

שיחה ה: "הדרן" על מסכת ר"ה - וביאור החילוקים שבין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי. (סכ"ד)

קושיית המפרשים דיש סתירה בהנהגת רב בין המבואר בסוגיין להמבואר במס' ב״מ. שקו״ט בתירוצים שלהם. ביאור החילוק בין הסוגיות. ביאור הגדר דהנהגת רב במדת חסידות. ביאור ע״ד הדרוש שענין הנהגת רב סודר בסיום מס׳ שביעית. ביאור גודל הענין דמצות שביעית.

 שיחה ב: א) סיום מסכת יומא - "אמר ר"ע.. מי מטהר אתכם אביכם שבשמים"
ב) סיום מסכת תמיד - "מזמור שיר ליום השבת.. ליום שכולו שבת"

שיחה ב: . . ב) סיום מסכת תמיד - "מזמור שיר ליום השבת.. ליום שכולו שבת"