תש"י
תשי"א
תשי"ב
תשי"ג
תשי"ד
תשט"ו
תשט"ז
תשי"ח
תשי"ט
תשכ"א
תשכ"ב
תשכ"ג
תשכ"ד
תשכ"ה
תשכ"ו
תשכ"ז
תשכ"ח
תשכ"ט
תש"ל
תשל"א
תשל"ב
תשל"ג
תשל"ד
תשל"ה
תשל"ו
תשל"ז
תשל"ח
תשל"ט
תש"מ
תשמ"א
תשמ"ב
תשמ"ג
תשד"מ
תשמ"ה
תשמ"ו
תשמ"ז
תשמ"ח
תשמ"ט
בלתי מוגה
שיחה א: שייכותם של עשרת ימי תשובה ליום הכיפורים ו(במילא) למסכת יומא; הלשון "סוף" המסכת מתאים לכמה דפים לפני הסיום; "הדרן" על מסכת יומא "שלשה חלוקי כפרה ותשובה עם כל אחד" - הביאור מדוע לא נזכר ענין הקרבנות וכו', על פי נגלה ובפנימיות הענינים.
קושיות המנחת חינוך על הרמב״ם בדין ״כהן שהיתה לו שדה חרם... והחרימה וכו״. תירוצים עפ״י הצפע"נ והקרית ספר. הדין דכהנים אינם מחרימים, מצד הגברא או החפצא. ביאור דברי החינוך בשרשי המצוה דדין חרמים, בחילוק שבין נכסי ישראל ונכסי כהן. ביאור החילוק בין הלימוד שבגמרא והלימוד שהובא ברמב״ם, ומקורו של הרמב״ם. הביאור שהדין בערכין הוא לפי הטעם. ההוראה מעניני ערכין כו'. הסיפור מר״ה מפאריטש עם אדה״ז.
קושיות המנחת חינוך על הרמב״ם בדין ״כהן שהיתה לו שדה חרם... והחרימה וכו״. תירוצים עפ״י הצפע"נ והקרית ספר. הדין דכהנים אינם מחרימים, מצד הגברא או החפצא. ביאור דברי החינוך בשרשי המצוה דדין חרמים, בחילוק שבין נכסי ישראל ונכסי כהן. ביאור החילוק בין הלימוד שבגמרא והלימוד שהובא ברמב״ם, ומקורו של הרמב״ם. הביאור שהדין בערכין הוא לפי הטעם. ההוראה מעניני ערכין כו'. הסיפור מר״ה מפאריטש עם אדה״ז.
בלתי מוגה
שיחה ד: "הדרן" על מסכת הוריות - ביאור החילוקים סיני ועוקר הרים, ובענין המינוי דמלך כו' - ביאור בענין המשיחה כו' ע"פ נגלה וכו' - בפנימיות הענינים.
מבאר קישור סיום המסכת להתחלתה — ע״ד הרמז. מקשה בענין ישראל שנמשלו לבנים קטנים ולגדולים. מבאר החילוק בין אהבת האב לבן גדול ולבן קטן. מבאר ענין זה באהבת הקב״ה לישראל, ובעבודת האדם. מבאר ענין התאחדות הקבלת עול (קטנות) עם עבודת השכל ומדות (גדלות).
מבאר המאמר ״וכל בניך למודי ה' כו' אל תקרי בניך כו״. מבאר שהענין ד״וכל בניך״ מביא לידי ״למודי הי״. מתרץ הקושיא שבתחילת ההדרן.
בלתי מוגה
י"ב תמוז: שיחה ה: "הדרן" על מסכת תמיד - בענין שיר הלוים בבית המקדש. (סל"ב)
ש"פ פנחס, ט"ז תמוז: שיחה ב: המשך (מהתוועדות י"ב תמוז) ה"הדרן" על מסכת תמיד בענין שיר הלוים בבית המקדש וההוראה בעבודת ה' מ"מזמור שיר ליום השבת… ליום שכולו שבת" - שלא להיות מושקע בגשמיות כו'". (סט"ו)
ש"פ פנחס, ט"ז תמוז: שיחה ב: המשך (מהתוועדות י"ב תמוז) ה"הדרן" על מסכת תמיד בענין שיר הלוים בבית המקדש וההוראה בעבודת ה' מ"מזמור שיר ליום השבת… ליום שכולו שבת" - שלא להיות מושקע בגשמיות כו'". (סט"ו)
בלתי מוגה
י"ב תמוז: שיחה ה: "הדרן" על מסכת תמיד - בענין שיר הלוים בבית המקדש. (סל"ב)
ש"פ פנחס, ט"ז תמוז: שיחה ב: המשך (מהתוועדות י"ב תמוז) ה"הדרן" על מסכת תמיד בענין שיר הלוים בבית המקדש וההוראה בעבודת ה' מ"מזמור שיר ליום השבת… ליום שכולו שבת" - שלא להיות מושקע בגשמיות כו'". (סט"ו)
ש"פ פנחס, ט"ז תמוז: שיחה ב: המשך (מהתוועדות י"ב תמוז) ה"הדרן" על מסכת תמיד בענין שיר הלוים בבית המקדש וההוראה בעבודת ה' מ"מזמור שיר ליום השבת… ליום שכולו שבת" - שלא להיות מושקע בגשמיות כו'". (סט"ו)
בלתי מוגה
שיחה ה: "הדרן" על מסכת תמורה - "כל הנקברים לא ישרפו ולא הנשרפין לא יקברו" וביאור מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בענין איסור הנאה דתרומת הדשן. (סל"ב)
הביאור בהנ"ל ע"ד האגדה והלימוד בעבודת האדם. (סל"ג)
מבאר קישור סיום המסכת להתחלתה — ע״ד הרמז. מקשה בענין ישראל שנמשלו לבנים קטנים ולגדולים. מבאר החילוק בין אהבת האב לבן גדול ולבן קטן. מבאר ענין זה באהבת הקב״ה לישראל, ובעבודת האדם. מבאר ענין התאחדות הקבלת עול (קטנות) עם עבודת השכל ומדות (גדלות).
מבאר המאמר ״וכל בניך למודי ה' כו' אל תקרי בניך כו״. מבאר שהענין ד״וכל בניך״ מביא לידי ״למודי הי״. מתרץ הקושיא שבתחילת ההדרן.