תש"י
תשי"א
תשי"ב
תשי"ג
תשי"ד
תשט"ו
תשט"ז
תשי"ח
תשי"ט
תשכ"א
תשכ"ב
תשכ"ג
תשכ"ד
תשכ"ה
תשכ"ו
תשכ"ז
תשכ"ח
תשכ"ט
תש"ל
תשל"א
תשל"ב
תשל"ג
תשל"ד
תשל"ה
תשל"ו
תשל"ז
תשל"ח
תשל"ט
תש"מ
תשמ"א
תשמ"ב
תשמ"ג
תשד"מ
תשמ"ה
תשמ"ו
תשמ"ז
תשמ"ח
תשמ"ט
ביאור השינוי בין סיום מארז"ל "ת"ח אין להם מנוחה" בב' המס': בברכות - "לא בעוה"ז ולא בעוה"ב", ובמו"ק - "אפילו לעולם הבא"; עוד שינויים בסיומי כל המסכתות; התיווך עם מארז"ל סוך תמיד שלע"ל יהי' "יום שכולו שבת ומנוחה"; ב' דרגות בעוה"ב: העדר הממנוחה ומנוחה, ושניהם עלי' מחיל אל חיל, אלא שמדריגת מנוחה נעלית יותר, בחי' ישראל שקדמו לתורה (וביאור מארז"ל כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני).
י"ט כסלו: שיחה ד: סמ"ד - כללי הסיום - לסיים בדבר טוב, ומתכיפיין התחלה להשלמה - בסיום הש"ס, סיום מסכת ברכות, וסיום סדר זרעים
ש"פ וישב, כ' כסלו: שיחה ד: סכ"א - ב) סיום הירושלמי
ש"פ וישב, כ' כסלו: שיחה ד: סכ"א - ב) סיום הירושלמי
בלתי מוגה
שיחה ד: סמ"ד - כללי הסיום - לסיים בדבר טוב, ומתכיפיין התחלה להשלמה - בסיום הש"ס, סיום מסכת ברכות, וסיום סדר זרעים
י"ט כסלו: שיחה ד: סמ"ד - כללי הסיום - לסיים בדבר טוב, ומתכיפיין התחלה להשלמה - בסיום הש"ס, סיום מסכת ברכות, וסיום סדר זרעים
ש"פ וישב, כ' כסלו: שיחה ד: סכ"א - ב) סיום הירושלמי
ש"פ וישב, כ' כסלו: שיחה ד: סכ"א - ב) סיום הירושלמי
ב' אופנים בידיעת אלקות, בחיוב ובשלילה, וחילוקי הדרגות בחיוב ושלילה בעילוי אחר עילוי עד אין־סוף - בסיום הרמב"ם ובסיום מסכת תענית, והחילוק שבין ב' הסיומים זה לגבי זה באופן של חיוב ושלילה.
תו"מ התוועדויות - משולב: מדוע לא נעץ שבור מלכא את הסכין לפני שחתך עבור באטי בר טובי; מהו החילוק בין ב' הדעות בגמרא; השייכות להתחלת המסכת (ס"א)
הטעם שלא נעץ את הסכין לפני שחתך עבור באטי: איסור זה שייך לישראל בלבד (ולכן לא נעץ לפני שחתך עבור עצמו, כיון שגוי אינו מוזהר ע"ז), ספקו הי' אם באטי בר טובי הי' עבד או שכבר נשתחרר, ולכן לא נעץ קודם שחתך לו, כדי שלא יבואו להתירו בבת ישראל (ס"ב-ס"ה)
הביאור בב' הדעות בגמרא: "לא קים לי בגוי'" הוא המסובב, ו"מאי עבדת באורתא" הוא הסיבה; זוהי השייכות להתחלת המסכת - אם "תברא עדיף" (המסובב) או "עדות עדיפא" (הסיבה); אין זה סותר להמבואר בחסידות שהסיבה היא למעלה מהמסובב, כי כאן מדובר בסיבה הרחוקה מהמסובב (ס"ו-ס"ח)
סיום הענין דע"ז בעולם בגאולה האמיתית והשלימה (ס"ט)
הטעם שלא נעץ את הסכין לפני שחתך עבור באטי: איסור זה שייך לישראל בלבד (ולכן לא נעץ לפני שחתך עבור עצמו, כיון שגוי אינו מוזהר ע"ז), ספקו הי' אם באטי בר טובי הי' עבד או שכבר נשתחרר, ולכן לא נעץ קודם שחתך לו, כדי שלא יבואו להתירו בבת ישראל (ס"ב-ס"ה)
הביאור בב' הדעות בגמרא: "לא קים לי בגוי'" הוא המסובב, ו"מאי עבדת באורתא" הוא הסיבה; זוהי השייכות להתחלת המסכת - אם "תברא עדיף" (המסובב) או "עדות עדיפא" (הסיבה); אין זה סותר להמבואר בחסידות שהסיבה היא למעלה מהמסובב, כי כאן מדובר בסיבה הרחוקה מהמסובב (ס"ו-ס"ח)
סיום הענין דע"ז בעולם בגאולה האמיתית והשלימה (ס"ט)
תו"מ התוועדויות - משולב: מדוע לא נעץ שבור מלכא את הסכין לפני שחתך עבור באטי בר טובי; מהו החילוק בין ב' הדעות בגמרא; השייכות להתחלת המסכת (ס"א)
הטעם שלא נעץ את הסכין לפני שחתך עבור באטי: איסור זה שייך לישראל בלבד (ולכן לא נעץ לפני שחתך עבור עצמו, כיון שגוי אינו מוזהר ע"ז), ספקו הי' אם באטי בר טובי הי' עבד או שכבר נשתחרר, ולכן לא נעץ קודם שחתך לו, כדי שלא יבואו להתירו בבת ישראל (ס"ב-ס"ה)
הביאור בב' הדעות בגמרא: "לא קים לי בגוי'" הוא המסובב, ו"מאי עבדת באורתא" הוא הסיבה; זוהי השייכות להתחלת המסכת - אם "תברא עדיף" (המסובב) או "עדות עדיפא" (הסיבה); אין זה סותר להמבואר בחסידות שהסיבה היא למעלה מהמסובב, כי כאן מדובר בסיבה הרחוקה מהמסובב (ס"ו-ס"ח)
סיום הענין דע"ז בעולם בגאולה האמיתית והשלימה (ס"ט)
הטעם שלא נעץ את הסכין לפני שחתך עבור באטי: איסור זה שייך לישראל בלבד (ולכן לא נעץ לפני שחתך עבור עצמו, כיון שגוי אינו מוזהר ע"ז), ספקו הי' אם באטי בר טובי הי' עבד או שכבר נשתחרר, ולכן לא נעץ קודם שחתך לו, כדי שלא יבואו להתירו בבת ישראל (ס"ב-ס"ה)
הביאור בב' הדעות בגמרא: "לא קים לי בגוי'" הוא המסובב, ו"מאי עבדת באורתא" הוא הסיבה; זוהי השייכות להתחלת המסכת - אם "תברא עדיף" (המסובב) או "עדות עדיפא" (הסיבה); אין זה סותר להמבואר בחסידות שהסיבה היא למעלה מהמסובב, כי כאן מדובר בסיבה הרחוקה מהמסובב (ס"ו-ס"ח)
סיום הענין דע"ז בעולם בגאולה האמיתית והשלימה (ס"ט)
בלתי מוגה
שיחה ג: סט"ו - קרבן העצים דכ"ף אב - בני דוד ובני יואב, לימוד התורה ובירור העולם, ישכר וזבולון; כפל המשפחות שהתנדבו בכ"ף אב - ב"פ כ"ף (אב) - מספר ארבעים (בקשר לארבעים שנה ליום ההילולא);
שיחה ד: סכ"ד - סיום מסכת תענית