ב"ש: יכול לגרש את אשתו– לשנות את שליחותו – אם מקומו גורם לו לעשות היפך השו"ע. ב"ה: "אפי' הקדיחה תבשילו" – שהשליחות פועלת ירידה בענינים שהיו לו בעבר. ור"ע: "אפי' אם מצא אחרת נאה הימנה" שאין לו חיות בעבודתו; פסיק רישיה אסור רק כשהפעולה מכריחה את האיסור גופא. סיום השו"ע – שאם אינו מתכוון לעשות עבירה אזי פטור – קשור עם התחלת השו"ע "הוי עז כנמר כו'" שמיד בהתחלת היום מתכוון לעבוד את ה' וכוונה זו מועלת עבור כל היום.
משה קיבל תורה מסיני כו' לאנשי כנסת הגדולה כו', בכל לומד תורה צריך להיות כל בחינות אלו; "הוו מתונים בדין" ואז רואים שהמעט טוב שישנו הוא החידוש, ולכן הדין הוא לכף זכות. וזה מביא ל"העמידו תלמידים הרבה", ו"ועשו סיג לתורה"; "ואל תתחבר לרשע" - גם כשמתקרב לרשע כדי להשפיע עליו לא יתחבר איליו; "לא מצאתי לגוף טוב משתיקה" – שבגוף – כפשוטו, ובעולם – יכול להיות הנהגה של יחודא תתאה, אך "לא מצאתי טוב לגוף יותר משתיקה" – יחודא עילאה. ואף שזהו לטובת הגוף מ"מ העיקר הוא דירה בתחתונים – "לא המדרש עיקר אלא המעשה".
בכל יום צריך לקיים מצוה הן קלה והן חמורה, כי ענין המצוות הוא להמשיך אלוקות שלמעלה מעולם - הבחי' שבה שווים כל המצוות - בגדר העולם שהוא זמן. אך לפנ"כ צריך לזכך את הבחי' פרטית ע"י הענין הפרטי שבמצוה - שבו ישנם חילוקים בין קלה לחמורה; כמו ששכר מצוה הו"ע נצחי כך הפסד עבירה הו"ע נצחי, שהרי "וחטאתי נגדי תמיד"; רק כשהאדם ירא מהפירוד מהקב"ה שנעשה ע"י החטא יכול להתגבר על החטא.
ג' הבבות שבמשנה - "הסתכל בשלושה דברים כו' דע מאין באת כו' מאין באת כו' - מדברים על ג' סוגי בני ישראל: צדיקים בינונים ורשעים; "דין וחשבון" - מפני ש"העצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו" - ולכן אין דבר שיכול לשלוט על יהודי, ולכן צריך לפסוק הדין על עצמו. בתורה זו ישנה העצם של הבעש"ט; "שרש" הוא עיקר הנשמה שלמעלה מהתלבשות בגוף, ו"ענף" הוא חלק הנשמה המתלבש בגוף, ו"שרשיו" הו"ע המעשה, שהוא הביטוי של עצם הנשמה.
"והוי שפל רוח בפני כל אדם" - קאי רק על בנ"י שהם קומה אחת שלימה. ובתניא גורס בפני כל האדם - שמתבונן בחיסרון שלו, וא"כ השפלות הוא בפני כל האדם - כולל אוה"ע; "כתר שם טוב" הוא מעלה רק כשבא לאחרי ג' הכתרים, וזהו "עולה על גביהם" שהוא מעלה רק כשבא לאחרי שאר הכתרים; "ועל כרחך אתה חי ואל כרחך אתה מת" - שצריך להיות בתנועה דרצוא ושוב.
הקב"ה העלה את בנ"י – נס מלשון הרמה – למדריגה שלמעלה מהשתלשלות לכן ניצלו מהמכה. וזהו ש"עשרה ניסים כו'" הוא לפני "עשר מכות כו'". "בין השמשות" הוא למעלה מיום ולילה, והוא למעלה מהשתלשלות ולכן בא באחרונה; "ערב שבת בין השמשות" קאי על הזמן שלאחר החורבן; התורה היא למעלה מהעולם ולכן א"א למנות את עשרת הדברות בין שאר הדברים שבמספר עשרה.
"עלבונה של תורה" קאי על הלומד תורה אך אינו בבחי' "עסק" - שאינו מתעסק בללמד את התורה לאחרים ובבירור העולם. וכשמתעלה לבחי' "בן חורין" אזי הבירור נעשה בדרך ממילא, ועד שמתאחג עם העצמות - "הרי זה מתעלה"; דוקא פרק שישי - שכנגד אלף השישי שבה נתגלה פנימיות התורה - נקרא "קנין תורה"; "גדולה" הו"ע הוראה בפועל, שהו"ע רצוי ויכולים להתאוות לזה, אך אין לבקשה - אך מ"מ ילמוד תורה בקב"ע - "יותר מלימודך עשה" - שע"ז מקבלים שכר אך "אל תתאוה" לשכר;
הוראה כללית בעבודת כל אחד (בפרט בר מצוה) מהפסוקים הראשונים בפרשה / ביאור המחלוקת אי אדם הראשון קרא שמות לדגים / ביאור מ"ש בתקו"ז תס"ט (צט, ב) שאדם אמר "קניתי איש" (אף שבכתוב מפורש שנאמר ע"י חוה).
ביאור מאמר הצ"צ על "אחד הי' אברהם", שהאיר אצלו ה"אחד" בכל ענינו, והוראה בעבודה / ביאור ב' אופנים בשייכות כל מצוות התורה לקטנים והחידוש שבמצוות מילה.
הוראה בדרך החינוך בזמננו ממעשה אברהם שנקט באמצעים חמורים להציל את יצחק מהשפעה לא טובה / פירוש דרז"ל (ב"ר ספנ"ג) "זרוק חוטרא לאוירא אעיקרי' קאי".
ביאור לשון אדמו"ר נ"ע אודות ראש השנה לחסידות והחידוש דהפצת מעיינות הבעש"ט ע"י חסידות חב"ד.
נירות חנוכה ענינו בירור החושך / ההמשך דחנוכה לי"ט כסלו / הידור דהידור שבנירות חנוכה - גילוי רזין דרזין שבי"ט כסלו.
השינוי בין לשון רש"י (מו, כח) "שמשם תצא הוראה" ללשון המדרש / גדא משכן שילה (אי הוה כמשכן או כמקדש).
עיקר עבודתו של בעל ההילולא בג' העמודים ובפרט גמ"ח / פתגמו לפני הסתלקותו בגנות מרה שחורה / קבלת "ספר החסידים" (בכ"ד טבת תשכ"ג).
ביאור סעיף יו"ד דהמשך ההילולא בעבודה / הלשון "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" / חיזוק ההתקשרות בקשר עם יום ההילולא.
הקשר בין "שקלים" ל"כלאים" / דרגות בשמחה, ושמחת פורים הכי עליונה / "כל החודש" מרבים בשמחה.
"עד דלא ידע" כמו טבילה במי הדעת / הקשר דפורים ליום הכפורים / חובת הנשים בחינוך בני הבית / "עד לדא ידע" באופן שבפועל "ארור המן" ו"ברוך מרדכי" / "נפל פחד היהודים עליהם" לפי פירוש הרמ"א / החובה והזכות לזכות אחרים בקיום המצוות דפורים / הקשר ד"משלוח מנות" לפורים, והקשר ד"פורים" לכללות עבודת האדם וכוונת הבריאה / "מגילה נקראת בי"א כו'" - בעבודת האדם / הוראה כללית מימי הפורים.
להדיעה שבניסן נברא העולם ב' ניסן הוא השבת הראשון שלא שימשה בו אפילה, וזה קשור לב' ניסן, יום הכתרת אדמו"ר ריי"צ לנשיא.
"ושחט - ומשך" בעבודה / ההפרש בין דיני בהמה עוף ודגים ברוחניות ובעבודה / ביאור ענין המליקה דעוף בעבודת האדם.
ענין "וספרתם" מלשון "אבן ספיר", הזוהר ואורה שבמסירות נפש על צדקה וסיפור ר' גבריאל נושא חן.
ענין הפצת המעיינות חוצה וביטול המחיצה בין העליונים לתחתונים הקדמה להגאולה / יום סגולה ללימוד פנימיות התורה.
"קבלת התורה בשמחה ובפנימיות" / ענין "בנינו עורבים אותנו" בעבודת כל אחד / בשעת מתן תורה - בחירה דעם ישראל / הילולא דדוד המלך והבעש"ט / הבעש"ט הי' בעוה"ז ובעולמות עליונים בבת אחת, בעבודה.
הלימוד מביטול טענת קרח שבית מלא ספרים פטור ממזוזה / סימן כהונת אהרן - שקדים, זריזות / פירוש "העיני האנשים ההם גו'" לפי רש"י, ת"י, לקו"ת לאריז"ל ועוד.
מעלת נס הנעשה לנשיא הדור / ההפרש בין עבודת הבירורים לעבודת הנסיונות / חיזור ההתקשרות וכו' בשנת השלושים להגאולה / סיפור עם אדמו"ר נ"ע שקנה לבנו מקל, ענין "מקל נועם".
זכור הנשים (בנות צלפחד) בנוגע לארץ ישראל / עון פעור - הפיכת הטפל לעיקר / "אך בגורל יחלק את הארץ" בעבודת כאו"א.
ביאור מ"ש החינוך סימן על ו' מצוות שחיובן תמידי מ"שש ערי מקלט" / ביאור מאמר רז"ל שסנהדרין קטנה היא כ"ג כמ"ש "ושפטו העדה והצילו העדה".
זהירות במצות שאדם דש בעקיביו / התאמת המבואר ש"וקשרתם" לפני "ולמדתם" שבפ' שני' מורה על לעתיד לבא שאז "מעשה גדול" עם משאמרו רז"ל שבפרשה שני' אין עושין רצונו של מקום.
ביאור משל המלך בשדה / בשיחת הריי"צ מבאר הוספת הלימוד משבת נחמו ושינוי האויר דאלול בפיסקא אחת / בחי' טל שבתורה וי"ג מדות הרחמים / ענין הארון וטעם שלא מנה הרמב"ם מעשה הארון / איש לרעהו ומתנות לאביונים ר"ת אלול / ד' שיטות במנין י"ג מדות הרחמים.
קשר מאורעות דיום זה עם תוכנו / חיות באלול ע"י לימוד החסידות / ענין הכנסת חיות באלול / הבעש"ט ואדמו"ר הזקן - מלמעלה למטה ומלמטה למעלה.
לשון אדמו"ר הזקן בשלחנו (סתרי"ד ס"ג) "גושי הארץ" או צ"ח "קושי הארץ" כברמב"ם / אמירת "ולקחת סולת" ביו"כ שחל להיות בשבת.
ביאור פסק אדמו"ר הזקן (שו"ע סתרל"ט סי"ג) "לאחר שעה ושתים", וההפרש בין סוכה, תפילין, ציצית ועוד.