עה"פ "האזינו השמים" ישנם כמה פירושים בספרי: "ד"א האזינו השמים, על שם שניתנה התורה מן השמים, שנאמר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, ותשמע הארץ אמרי פי, שעלי' עמדו ישראל ואמרו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע. ד"א האזינו השמים שלא עשו מצות שניתנו להם מן השמים ואלו הם מצות שניתנו להם מן השמים עיבור שנים וקביעות חדשים כו' ותשמע הארץ לא עשו מצות שניתנו להם בארץ לקט שכחה ופאה תרומות ומעשרות שמיטים ויובלות. ד"א האזינו השמים שלא עשו כל מצות שניתנו להם מן השמים ולא עשו כל מצות שניתנו להם בארץ. 

ולכאורה צריך להבין מהו החילוק בין פירוש הב' והג'? ועל כל הפירושים קשה, דהתורה ומצות ניתנו מהקב"ה שלמעלה משמים וארץ וא"כ באם רוצים לעורר את בנ"י לקיום תומ"צ היו צריכים להדגיש שהתורה ניתנה מהקב"ה? 

והביאור בזה: עבודתו של יהודי הוא להמשיך את עצם הנשמה - קב"ע ואמונה - בכחות פנימיים, ועד שגם עבודת התשובה - "בקשו פני" מפנימיות הנפש - צריכה לבוא בכוחות פנימיים. 

ולכן הזכיר משה את השמים וארץ כי זהו תכלית העבודה להמשיך את עצם הנשמה בשמים - ענינים נעלים שבאדם - ובארץ - הענינים התחתונים שבאדם. 

וזהו הביאור בג' הפירושים בספרי: הפירוש הראשון קאי על התורה שעיקרה הוא שמים (ורק שיש בה גם ארץ - דיבור, ועצם הנשמה - אמונה וקב"ע שהם יסוד התורה). ופירוש הב' קאי על מצות, שבמצות המעשה הוא העיקר. ופירוש הג' קאי על עבודת התשובה (שלכן הלשון הוא "כל מצות") שהיא בחי' עצם הנשמה.