ענין המנין הוא לגלות שהדבר המנוי הוא חשוב, שלכן לא בטיל. ומנין בני ישראל היה כדי לגלות בעולם את נקודת היהדות שישנו בכל אחד מישראל, אך נקודה זו יכולה להיות בהעלם, ומפני שענין מתן תורה הוא פעולה בעולם, לכן כהכנה למתן תורה, קורין פרשת במדבר לגלות את החשיבות דבני ישראל בעולם. וזהו שהמנין היה דוקא "מבן עשרים שנה ומעלה", כי לפני עשרים שנה עיקר העבודה הוא לימוד התורה - עבודה עם עצמו - ולכן אין נוגע לגלות את נקודת היהדות בעולם, והמנין הוא דוקא מ"בן עשרים לרדוף" - שאז עיקר העבודה הוא לפעול בעולם על ידי המצות.

והנה, ההכנה למתן תורה - נוסף על המנין דפרשת במדבר - הוא על ידי המנין דספירת העומר. שגם בספירת העומר מונים כל יום בשוה (מבלי הבדל בין שבת וראש חודש ליום חול), אך המנין דספירת העומר קשור עם עבודת הבירורים, שבכל יום מבררים מדה פרטית. דהגילוי דעצם הנשמה מתגלה מלמעלה למטה על ידי המנין דפרשת במדבר, אך צריכים גם כן להעלות את כוחות האדם שיהיו כפי עצם הנשמה, וזהו על ידי ספירת העומר מלמטה למעלה.