אף שלאתרוג יש טעם וריח (תורה ומצוות) מ"מ מברכים דוקא על הלולב שיש בו רק טעם (תורה), והוא מפני מעלת התורה שדוקא על ידה נעשה היחוד דבנ"י עם הקב"ה, דמצוות ענינם ביטול אך היחוד נעשה ע"י התורה. וזהו שהנענונים הם דוקא בלולב (שצריך להיות בו "טפח כדי לנענע בו") דעיקר ענין ההילוך שישנו בנשמה הוא ע"י התורה. 

וזהו שלוקחים "כפות תמרים" ולא את הפרי, משום שאחדות הוא ע"י הביטול (ובאתרוג מרומז הביטול בהר"ת שלו "אל תביאני רגל גאוה"), ובלולב, מפני מעלתו, צריך להיזהר שלא יהי' לו גאוה, ולכן לוקחים דוקא את העלים. 

והנה שכל האדם הוא בדוגמת העץ, וענין העלים הוא הביטול שמבין שהשגתו אינה בערך לאמיתית שכל התורה, ועי"ז הוא בביטול. 

והנה הוראה מהלולב הוא לכל אחד, שגם זה שהוא בדרגת הערבה, הנה בזמנים קבועים צריך להיות במעלת הלולב.