במן היו ב' ענינים דעניות ועשירות, שמצד אחד טעמו בו כל הטעמים שבעולם, אך מצד שני "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן", שהיה בו רעבון מפני שלא היה "פת בסלו". וב' ענינים אלו קשורים זה בזה, שדוקא מפני שלא היה מוגדר בגשמיות, שלכן לא היה בו מראה של אוכל מסויים, היה יכול להיות בבחינת א"ס שהיו טועמים בו כל הטעמים שבעולם.

והנה, לחם מן השמים הוא בדוגמת תורה בכלל ופנימיות התורה, שהם בבחינת אין סוף, אך מפני זה גופא הנה על ידי הלימוד נעשה האדם "רעב" יותר כי מרגיש את הבלי גבול שבתורה. 

והנה, היצר הרע יכול לטעון שאינו רוצה ללמוד תורה מפני שהתורה היא בלי גבול, וא"כ אף פעם לא יוכל להשיג את התורה לתכליתה, וא"כ התורה פועלת רעבון - "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל", אך האמת הוא שמציאותו של איש הישראלי הוא רוחניות, ולכן דוקא על ידי הלחם מן השמים יהיה כלי ריקן המחזיק רוחניות וגשמיות.