כל דיני קינוי וסתירה שייכים גם בנוגע להקב"ה וכנסת ישראל. וצריך להבין איך שייך ענין הסתירה מהקב"ה, והלא "מלא כל הארץ כבודו"? והביאור: הקב"ה אומר לבעל גאוה "אין אני והוא יכולין לדור", וזהו ענין הסתירה. 

והנה הראגעטשאווער מבאר בירושלמי שבמקרה שכל ענין הסתירה נעשה על ידי הבעל דוקא (כשאומר אל תסתרי אם אביך או אם מאה אנשים וכיוצא בזה) אזי הדין "בעל שמחל על קינויו קינויו מחול" הוא גם לאחר סתירה. ואם כן לפי זה יוצא שגם לאחר הסתירה יכול הקב"ה למחול לבני ישראל, כי זה ש"אין אני והוא יכולין לדור" הוא מצד רצון ה' דוקא.

אך הבעל יכול למחול רק עד שלא נמחקה המגילה. ובעבודה: כשיהודי לומד תורה באופן דאותיות החקיקה, שאז אין שייך למחוק את האותיות, אם כן יוצא שהסתירה הוא רק בחיצוניות, ואם כן הקב"ה מוחל על הסתירה. אך אם נמחקה המגילה - שהוא והתורה הם שני דברים נפרדים - אזי יש לו דין סוטה, וצריך להביא מנחת שעורים - להתבונן בזה שהוא עני בדעת, שעי"ז בא לביטול ונעשה טהור, ועד ש"היתה יולדת בצער יולדת בריוח" - שמגיע למרחב העצמי.