לקוטי שיחות ח"ד ע' 1220 (פר"א פ"ה)
קיצור
א. בסדר המשנה בהתחלת פרק חמישי צריך להבין: מדוע מביא "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות" לבסוף ולא במקומו (מיד לאחר העשרה מאמרות)? ומדוע "עשרה ניסים נעשו לאבותינו במצרים" – שפירושו שהמכות לא פגעו בישראל – נאמר לפני "עשר מכות הביא הקב"ה על המצריים", ומדוע הניסים שעל הים קודמים ל"עשר מכות הביא הקב"ה על המצרים במצרים"?
והביאור בזה: מצד סדר ההשתלשות הנה גם בני ישראל היו ראויים למכות, ורק מצד שהקב"ה העלה את בני ישראל – נס מלשון הרמה – למדריגה שלמעלה מהשתלשלות לכן ניצלו מהמכה. וזהו שמביא "עשרה ניסים" לפני המכות, כי כדי שהמכות יהיו כדבעי היה צריך תחילה להיות הנס לשון הרמה.
והנה, תכלית וגמר יציאת מצרים היה בעת קריעת ים סוף שדוקא אז נתעלו בני ישראל למדרגה שלמעלה לגמרי מ(וממילא אינו נותן מקום ל)קליפת מצרים. ובהתחלת העליה ישנו בהעלם תכלית ושלימות העליה, ולכן בהתחלת המכות שבמצרים ישנו כבר בהעלם המכות שעל הים, ולכן מקדימה המשנה את הניסים והמכות שעל הים.
ובין השמשות שלמעלה מיום ולילה הוא למעלה מהשתלשלות ולכן בא באחרונה כי הוא למעלה משאר הענינים, למעלה גם מהניסים בבית המקדש, כי בבית המקדש שייך שיהיה באופן אחר ורק שהיה נס ש"לא הפילה כו'", משא"כ בבין השמשות שהוא הכניסה לשבת - בחינת "יום שכולו שבת" - שאז אין שייך מציאות של רע – "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי".
ב. צריך להבין מדוע אין המשנה מונה דברים שבמנין עשרה שלאחר חורבן הבית? ומדוע מביא את ה"עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות" בסוף ולא במקומו מיד לאחר ה"עשרה מאמרות"?
ויש לומר ש"ערב שבת בין השמשות" קאי על הזמן שלאחר החורבן. דהנה לאחר החורבן כל רגע הוא הזמן שצריך להביא את הגאולה ולפעול שלימות בהבריאה – שהוא ענין ערב שבת בין השמשות שהוא השלימות דהבריאה.
ג. צריך להבין מדוע אין המשנה מונה את עשרת הדברות בין הדברים שבמספר עשרה, והרי התורה היא השורש לכל הענינים שבעולם? והביאור: התורה היא למעלה מן העולם – למעלה גם מבית המקדש שענינה השראת השכינה בעולם – ולכן אי אפשר למנות את עשרת הדברות ביחד עם שאר הענינים כי התורה היא למעלה מהם.
והנה צריך ללמוד הוראה לא רק ממה שנכתב בתורה אלא גם ממה שלא נכתב – מזה שעשרת הדיברות לא נימנו, וההוראה היא שצריך ללמוד תורה לשמה, ולא לשם ענינים אחרים, דכל שאר הענינים הם בהגבלה, ורק התורה היא בלי גבול, ואם כן דוקא כשלומד לשמה אזי הלימוד הוא בלי גבול.
והביאור בזה: מצד סדר ההשתלשות הנה גם בני ישראל היו ראויים למכות, ורק מצד שהקב"ה העלה את בני ישראל – נס מלשון הרמה – למדריגה שלמעלה מהשתלשלות לכן ניצלו מהמכה. וזהו שמביא "עשרה ניסים" לפני המכות, כי כדי שהמכות יהיו כדבעי היה צריך תחילה להיות הנס לשון הרמה.
והנה, תכלית וגמר יציאת מצרים היה בעת קריעת ים סוף שדוקא אז נתעלו בני ישראל למדרגה שלמעלה לגמרי מ(וממילא אינו נותן מקום ל)קליפת מצרים. ובהתחלת העליה ישנו בהעלם תכלית ושלימות העליה, ולכן בהתחלת המכות שבמצרים ישנו כבר בהעלם המכות שעל הים, ולכן מקדימה המשנה את הניסים והמכות שעל הים.
ובין השמשות שלמעלה מיום ולילה הוא למעלה מהשתלשלות ולכן בא באחרונה כי הוא למעלה משאר הענינים, למעלה גם מהניסים בבית המקדש, כי בבית המקדש שייך שיהיה באופן אחר ורק שהיה נס ש"לא הפילה כו'", משא"כ בבין השמשות שהוא הכניסה לשבת - בחינת "יום שכולו שבת" - שאז אין שייך מציאות של רע – "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי".
ב. צריך להבין מדוע אין המשנה מונה דברים שבמנין עשרה שלאחר חורבן הבית? ומדוע מביא את ה"עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות" בסוף ולא במקומו מיד לאחר ה"עשרה מאמרות"?
ויש לומר ש"ערב שבת בין השמשות" קאי על הזמן שלאחר החורבן. דהנה לאחר החורבן כל רגע הוא הזמן שצריך להביא את הגאולה ולפעול שלימות בהבריאה – שהוא ענין ערב שבת בין השמשות שהוא השלימות דהבריאה.
ג. צריך להבין מדוע אין המשנה מונה את עשרת הדברות בין הדברים שבמספר עשרה, והרי התורה היא השורש לכל הענינים שבעולם? והביאור: התורה היא למעלה מן העולם – למעלה גם מבית המקדש שענינה השראת השכינה בעולם – ולכן אי אפשר למנות את עשרת הדברות ביחד עם שאר הענינים כי התורה היא למעלה מהם.
והנה צריך ללמוד הוראה לא רק ממה שנכתב בתורה אלא גם ממה שלא נכתב – מזה שעשרת הדיברות לא נימנו, וההוראה היא שצריך ללמוד תורה לשמה, ולא לשם ענינים אחרים, דכל שאר הענינים הם בהגבלה, ורק התורה היא בלי גבול, ואם כן דוקא כשלומד לשמה אזי הלימוד הוא בלי גבול.