הבעש"ט מפרש שישנם מ"ב מסעות בחיי כל אחד ואחד. וזה שישנם מסעות בלתי רצויים, הנה המסעות עצמם הם קדושה ורק שמצד הבחירה נעשו ענינים בלתי רצויים. ועל דרך קברות התאוה - שהוא בחינה בקדושה, שבה מתבטל גם האפשרות לתאוה - שקברו את התאוה עצמה.

ועד"ז הוא בנוגע לבין המצרים, שלולא התערבות הלעומת זה הענינים שהביאו לבין המצרים היו יכולים להיות ענינים של קדושה. וגם לאחר התערבות הלעומת זה הנה על ידי התשובה מהפכים את הזדונות לזכיות, ו"יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה", שמבין המצרים באים לנחלה בלי מצרים.