הנסיעה ניסית בג' ימים (אף ש"אחד עשר יום מחורב") היא ראיה מוחשית לזה שה' נתן להם את הארץ באופן ש ש"אין מערער בדבר ואינכם צריכים למלחמה", אך ע"י שילוח המרגלים (עוד קודם שחטאו המרגלים) הראו בנ"י שאין סומכים על ה' שיביאם ע"י ניסים, ולכן לא זכו להנהגה ניסית.
ישנם ב' סוגי נבונים: (א) שרק מרחיבים את הדבר - וסוג זה של נבונים היה נצרך עבור בניית המשכן. אך לדיינים צריך נבונים (ב) שמוסיפים על הדבר שקיבלו - "כשולחני תגר כו' מחזר ומביא משלו" - כדי לדון בכל הענינים שלא נתפרשו בתורה.
לפי אדמו"ר הזקן האיסור לשכוח דברי תורה הוא משום שע"י השכחה הרי הוא "כפורש מן התורה". ועפ"ז מובן שהנהגת ר' זירא - שהתענה כדי לשכוח תלמוד בבלי - אינה פרישה מן התורה ואדרבא. ובפרט שע"י שיוכל ללמוד תלמוד ירושלמי יזכור את דברי התורה ביתר שאת.
משה תפס את הלוחות, מפני שלכתחילה התכוון ליתן את הלוחות לבנ"י (אף שהלוחות ניתנו לו), וא"כ לא קנה אותם לגמרי, ולכן תפס אותם כדי שיקנה אותם, ורק אח"כ שברם. ובפנימיות הענינים: מצד גודל אהבת משה לבנ"י תפס את הלוחות קודם ששברם כדי לסלק מבנ"י כל אחריות על שבירתם.
שינוי הגברא הוא דוקא כשהתשובה היא בשלימות, אך מ"מ מכפר הקב"ה גם כשהתשובה אינה בשלימות, ולכן מצד האדם הרי זה נראה כשוחד. אך אין זה סתירה להפסוק "לא יקח שוחד" כי הקב"ה רואה שישנה כבר נקודת השינוי.
ג' אופנים בביאור הדין "פירות הנלקחות מפירות מעשר שני אינן נפדין בריחוק מקום". "זה חומר בלקוח בכסף מעשר מפירות מעשר עצמן", "פירות מעשר עצמן" הם הקדושה שבידי שמים - "עיקר" הקדושה, ו"לקוח בכסף מעשר" הוא הקדושה שבאה ע"י האדם, שאף שהיא "טפל" לגבי הקדושה שבא מלמעלה, מ"מ ישנו חומר בה מפני ש"למעשה ידיך תכסוף",
השוטרים דפרשתנו פועלים שהבעל דין יקיים את הפסק של השופט, ובכללות שבני אדם יקבלו עליהם את מרות השופט. ובפרשת דברים שוטרים הם אלו המבצעים בפועל את גזר הדין של השופטים - "על פי הדיינין".
בגוף ונפש האדם ניכר בעלותו של הקב"ה, ולכן לא יתכן שיהיה לאדם דין בעלות עליהם (ולכן "אין ממיתין ומלקין את האדם בהודאת פיו", "לפי שאין נפשו של אדם קנינו"). משא"כ בממונו אין קדושה, ולא ניכרת בהם בעלותו של הקב"ה, ולכן ע"פ דיני התורה יש לאדם רשות ובעלות על ממונו.
לרש"י איסור כלאים הוא רק כשהחיבור הוא בג' הענינים דשוע טווי ונוז, שהאיסור הוא רק כשהחיבור הוא בעצם הבגד. לר"ת האיסור הוא גם בחיבור חיצוני - שגם כשכל מין נטוה ונארג בפ"ע מ"מ אסור לחברם. ולהרמב"ם שיטה ממוצעת. צריך להיות חיבור מוחין ומדות - צמר ופישתים - והאיסור הוא רק בלבישתם - כשעובד את ה' בכוחותיו המקיפים.
"בפועל הכתוב מדבר". ב' אופנים בעבודת בנ"י: "כרם" - עבודת ה' בתענוג, ו"קמה" – עבודת ה' כפי המוכרח.
להספרי חיוב הביכורים הוא "מיד", והירושה וישיבה הוא הסרת "אריה דרביע עליה". בעבודה: ישנו ההודאה מיד בקומו משנתו, ולאח"ז מגיעים להודאה שבתפילה - "לאחר ירושה וישיבה".
"והלכת בדרכיו" נמנית במנין המצוות (דלא כמצוה כוללת שאינה נמנית) מפני שיש בה הוספה והוא שכוונת המצות יהיה "להדמות בו יתעלה", וזהו "והלכת" - הליכה אמיתית - בל"ג - שייכת רק כשיוצא מהגבלת טבע מדותיו.
הפירוש "אילו היתה בשמים" הוא אילו היתה על הארץ – ע"ד "קצה השמים". להרמב"ן קאי על התשובה. "בדרך ארוכה וקצרה", "קצרה": עבודת הצדיק, "ארוכה": עבודת הבע"ת.
ביאור ומקור למ"ש האוה"ח ר"פ דברים שמשנה תורה אמר משה מעצמו ואינו אלא חזרה על ד' החומשים הראשונים.
תיקון עניני בין המצרים ע"י חיזוק בלימוד התורה מתוך ברכת התורה / קירוב הגאולה ע"י לימוד פנימיות התורה / תקנת החורבן והגלות ע"י אהבת חינם / פירוש "אהבת חינם" ואופנה.
שעת הכושר להתבונן וללמוד מדרכי בעל ההילולא- האריז"ל - בתפלה ותורה וגמ"ח, ובפרט בשנת השמיטה, וזה יקרב את הגאולה / כנ"ל בשנת תשמ"ח שהיא גם שנת הקהל / הערות על הו"ל חדשה דכתבי האריז"ל: א) יש להביא מביאורי וכתבי רבותינו נשיאינו, ב) בהכרח ומעלת ציונים ומראי מקומות בכלל.
עצה לשכחה - לימוד בפה ועם חברותא, לימוד ד"ה והדרת שבלקו"ת, בדיקת התפילין וצדקה / "תוקפא דגופא חולשא דנשמתא או דנפשא / ביאר בסיום אגה"ק ד"ה הוכח תוכיח - אודות חיצונית ופנימיות השבת / סדר בלימודים בנגלה ובחסידות / לימוד "חק לישראל" / אופן לימוד קונטרסי "ליקוטי שיחות" (תוכן ענינים) / ספרי הר"ר מרגליות: הטעם שנק' התנאים "פרושים"; הערות בנוסח הקדיש שאומרים בסיום מס' / הדרך להגיע לרגש ביוקר התורה / הכרח ריבוי תלמידים בישיבה / קירוב חתנו לחסידות / לימוד בישיבה / מעלת לימוד בישיבה ושלילת לימוד אומנות / שלילת שיעור בעברית בבית ספר / לימוד מקצוע בבי"ס למלאכה חרדי / שלילת לימודי חול ולימוד באוניברסיטה לבנות; במקום זה צ"ל שיפור הלימוד בסמינר / לימוד הבן במקום שליבו חפץ גם בניגוד לרצון ההורים / אותיות סת"ם לשיטת אדמו"ר הזקן / הפסק בין תש"י ותש"ר לשיטת אדמו"ר הזקן / תפילין בבתים ריקים בחול המועד / תיקון למי שנכשל ולא הניח תפילין / תפילין דרבינו תם / המעלה המיוחדת שבמצות תפילין, וקיומה צ"ל בשמחה / נער שאמו אינה יהודי' / דברי הסבר להשפיע על אחת שרוצה להנשא לגוי רח"ל / גודל ההשתדלות שצ"ל למנוע יהודי מלהנשא לגוי' רח"ל.
המצוות הן צנור להשפעת ברכה מלמעלה; קיום עניני ט"ו באב בשלימות לע"ל / יום סגולה והחלטות טובות שבו מביאות לגאולה / הקשר לנשי ובנות ישראל.
עקב גו' את המשפטים - גם קיום מצוות שכליות צ"ל מתוך קבלת עול / מקור לזה שיש שכר מיוחד על קיום מצוות קלות / ביקור בארה"ק צריך לפעול קדושה באדם / עלי' לארה"ק, ובאופן שיעשה מארץ ישראל ארץ הקודש / מפלגה - כדי שתיעשה מדינת היהודים למדינה יהודית / ביקור אדמו"ר בארה"ק / "מאך דא ארץ ישראל" / מעלת "כולל חב"ד" / אופן יישוב וקליטת העולים החדשים לארה"ק כדבעי / אם יש מעלה בהברה אשכנזית על הברה ספרדית / נכון "מאד מאד" לשנות נוסח התפלה לנוסח האריז"ל / פירוש נוסח הקדיש "קדם אבוהון דבשמיא" (בל' נסתר) / הפסק בתפילה בתיבת טאטע וכיו"ב / פי' מארז"ל מפני מה כו' לכוון בשם (מדרש תהלים צא) / אופן התפלה כדבעי ע"ד החסידות, לחלק ההתבוננות לכמה ימים וכו' / עצה נגד מחשבות המבלבלות, התבוננות בתניא רפמ"א / זמן לימוד התניא - לפני התפילה או לפני השינה / עצות לכוונה בתפילה / הערות בסי' האריז"ל לר"ש מרשקוב בתחלתו / הוצאת "תוכן התפלה בצורת סידור הבעש"ט" / שלילת הו"ל דסידור בנוסח מאוחד בשביל בני כל העדות שבארה"ק / לימוד חסידות לנשים / מעלת נתינת "מעמד" / אופן חלוקת דמי המעמד, העדר "מופתים" מחמת חלישות בההתקשרות / מעלת הגורל לבוא לבית רבינו, והכל בשביל חסידות / גודל מעלת "יחידות כללית" / נח"ר לאדמו"ר ע"י לימוד התורה ופני' התו' ושמירת סדרי הישיבה / מעלתו של מי שראה בעצמו את אדמו"ר מהר"ש וזכות צאצאיו שמדפיסים תורת מהר"ש.
כינוס השלוחים התשיעי בארה"ק ברחובות / כינוס השלוחים העשירי בארה"ק ברמת ישי בשנת הארבעים.
הנהגה ע"פ תורה מביאה לידי ברכה, ובפרט בחיוך על טה"ק / כיצד לנהוג במי שנוסע בשבת כדי להמצא בסביבת יהודה ולאכול כשר / מעלת חיזוק הכשרות / זמן ההפסק לאכילת בשר אחרי חלב / מעלת והכרח הזהירות ב"חלב ישראל" / נדר בשעת חולי אינו קשור עם צדקה שנותנים מהעזבון / המעלה והחסרון ב"חפזון" / מי שמעורר ע"ד מצות עלי' לרגל כ"ש שצריך לעורר ע"ד ההידור בכל המצוות שחיובן מדאוריייתא וכו'.
מעלת חודש הרחמים שהוא זמן המשכת ברכה / זמן דהמלך בשדה, אחדות דישראל.
מעלת יום "ראשית הגז" של בן קטן / "תמים תהי'" - להמנע מעשות "חשבון" החיים והיחסים כו' / שלילת פירושים לתאריכי מאורעות / הוראות בעבודת רב צבאי / הנמצא בצבא זקוק עוד יותר לברכה הנמשכת ע"י תומ"צ / הכרח הנחת תפילין לאיש צבא.
ע"ד השתדלות בקיום מצות שילוח הקן בזמן הזה / שלילת גיוס בנות / רמזי חופה - מקיפים בכמה ענינים בחופה / השמועה בשם הרגצ'ובי לראי' דבע"ת גדולים מצדיקים ממרז"ל המקדש ע"מ שאני צדיק גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו / אין מנהגנו ב"מצוה טאנץ" / נקוד "שמח תשמח" / שלילת שירת אשה בשמחת נישואין / כשהחתן המיועד אינו נוהג בכיסוי הראש / שני אחים הנשואים לשתי אחיות והאח השלישי רוצה לישא האחות השלישית; אי צוואת ריה"ח שייכת לספרדים / איחור החתונה כשאירע מאורע בלתי רצוי במשפחת הכלה / קירבה משפחתית בין החתן וכלה אין בה חשש; החלטה להנשא צ"ל בזריזות / ההכרח לשנות החוק בארה"ק להקדים גיל הנישואין / לימוד תורה דהבעל חלק מהיום - התחלה הנוכנה דבנין עדי עד / מעלת "קדש עצמך במותר לך" / הבעיות בתחילת נישואין הם דבר יוצא דופן / גוי הרוצה להתגייר לשם אישות / שלילת ההצעות ד"רעפארם" לתיקון עגונות / החילוק בין שם העריסה ושם הנוסף / תרשימים על מס' יבמות ומס' קינים / שקו"ט באופני ניתוח הפרוסטטה.
בגדן "אונן" וזמנו.
מענה לכותב שרוצה לעזוב ישיבתו ולנסוע לתו"ת בארה"ק / ניצול יום זה להפצת רעיונות הבעש"ט ואדה"ז ובאופן דהילוך ממקום למקום להפיץ המעיינות.
הכרח ניצול התעוררות הנוער לשוב אל המקורות / ביאור בלשון אגרת התשוב רפ"א: אבל לענין התשובה וכו' / עניני התורה אינם בדרך הכרח אלא בדרך בחירה חפשית.
אופן תקיעת השברים ע"י אדמו"ר נ"ע בליובאוויטש.
הש"ץ דימים נוראים צריך ללמוד את פירוש המלות.
א שבת'דיקע תשובה.
מנהגי הכנסת ספר תורה.
אופן בחירת אתרוגים כשרים בקאלאברי / ציור לנוי סוכה.
ביאור בדברי הספרי ר"פ ברכה שהקב"ה אמר לבני עשו אודות לא תרצח ולבני ישמעאל אודות לא תנאף אף שהם מז' מצוות ב"נ / ביאור מ"ש האריז"ל שלע"ל יהיו הלויים כהנים / ביאור בסמיכות סוף התורה להתחלתה / משה כללות הנשמות ויהושע כללות הרוחות / נעיצת סוף התורה בתחילתה.
המשכת השמחה דשמח"ת על כל השנה / ההכרזה "ויעקב הלך לדרכו" במוצאי שמח"ת וענינה / תיקון לזה שהיו משתתפים שבאו במכוניות להקפות, עלי' לתורה של מי שלא ברור אופן שמירת התומ"צ דידי' - דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום.
חשבון-צדק בג' העמודים: תורה עבודה גמ"ח; באופן של קביעות דוקא; איך להוסיף בזה ומתוך אהבת ישראל; הכוחות לזה ע"פ משל ד"מלך בשדה" מאדמוה"ז.
המשך (מהמכתב דח"י אלול תשמ"ז): יום א' לבריאת העולם - החידוש של יש מאין, חידוש בריבוי; יום ו' - הכתרת המלך, חידוש באחדות; שתי הנקודות בעבודת האדם; בהדגשה יתירה במצוות שמיטה והקהל, השוני וההשלמה ביניהם; הטעם לקריאת "הקהל" ע"י המלך.
המשך (מהמכתבים דח"י אלול, כ"ה אלול תשמ"ז): יש להביא (תוכן) מצות "הקהל" לידי פועל ע"י עריכת כינוסי "הקהל" באוירה קדושה במטרה "למען ישמעו וגו'", במיוחד מי ש"מלך" בסביבתו; "ועשו לי מקדש" - להפוך ביתו וכליו - כולל ילדים - ל"מקדש מעט"; תכונת "מלך" אצל עקרת הבית.
ח"י אלול, יום הולדתם של המאורות הגדולים, הבעש"ט ואדמו"ר הזקן - חל ביום שבו "המאורות הגדולים" - השמש והירח - החלו להאיר על הארץ; חשבון נפש בשלושה ענינים בהם מתייחדת השנה: "הקהל" "תשמח" ו"תשמח".
שנת העיבור משלימה החסר, הוראה לעשי"ת - ע"י תשובה ניתן לשלוט על הזמן שחלף, גם על סדר זמנים שנקבע ע"י הקב"ה בבריאה; ישראל מכניסים שלימות בבריאה שנבראה ע"י הקב"ה.