איתא בפרשתנו (י, יז): "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד". וצריך להבין מהו הקא סלקא דעתך שהקב"ה יקח שוחד היפך הציווי "ושוחד לא תיקח"? וביותר תמוה, שהרי איתא במדרש שהקב"ה מקבל שוחד של תשובה? 

והנה, מפרשים מבארים שהקב"ה לוקח שוחד של תשובה, וקא משמע לן שהקב"ה לוקח רק שוחד של תשובה אך לא שוחד של מצוות אחרות (שגם אם עושה הרבה מצות אין זה מכפר על עברות שעשה). אך צריך להבין איך מקבל הקב"ה שוחד של תשובה, ואם נאמר שעל ידי התשובה מתכפר החטא ולכן מוחל הקב"ה, אם כן אין זה שוחד אלא זהו כפי הדין?

והביאור: בהקדים שבכפרה על ידי תשובה ישנם ב' ענינים: (א) מצד החפצא דהחטא - שהחטא מתכפר. (ב) מצד הגברא - שאין זה אותו האדם שחטא, ואם כן גם אם הפעולה והחפצא של החטא ישנו מכל מקום אין האדם נענש כי אינו אותו האדם שחטא. והנפקא מינה בין התשובה שמצד החפצא לתשובה שמצד הגברא הוא בדברים שהם "מעוות לא יכול לתקון", שהתשובה מצד החפצא אינו מועיל, כי אינו יכול לתקן את החפצא, אך מ"מ יכול לעשות תשובה מצד הגברא, שאז אין הוא אותו האדם שחטא.

וזהו הביאור השוחד דתשובה: אף ששינוי הגברא הוא דוקא כשהתשובה היא בשלימות, מכל מקום מכפר הקב"ה גם כשהתשובה אינה בשלימות, ולכן מצד האדם הרי זה נראה כשוחד. אך מכל מקום אין זה סתירה להפסוק "לא יקח שוחד" כי הקב"ה רואה שישנה כבר נקודת השינוי - שאין זה אותו האדם שחטא - ורק שחסר בשלימות התשובה - בהתפשטות נקודה זו לכל האדם.