ברש"י (לב, י): "ימצאהו בארץ מדבר: "אותם מצא לו נאמנים בארץ מדבר שקבלו עליהם תורתו ומלכותו ועולו מה שלא עשו ישמעאל ועשו שנאמר וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן". ולאחרי שמפרש את המשך הפסוקים חוזר ומביא ש"אונקלוס תרגם ימצאהו יספיקהו כל צרכו במדבר גו'".

וצריך להבין לכאורה פירוש התרגום מתאים יותר לתוכן הפרשה - כפירוש הרמב"ן - שמזכיר הטובות שעשה ה' עמהם "והם גמלו אותו רעה תחת טובה", אך הפירוש הראשון של רש"י – שמדבר במעלת בנ"י ש"אותם מצא נאמנים לו" – לכאורה "זה איננו מטעם הפרשה"? ומהם ג' הענינים ד"תורתו" "מלכותו" "ועולו", והרי לכאורה "מלכותו" "ועולו" היינו הך?

והביאור בזה: פסוק זה בא בהמשך להנאמר לפנ"כ "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו", שלכאורה לאו רישא סיפא, שהתחלת הכתוב הוא בנוגע לעמו – בני יעקב – ואילו סיום הכתוב הוא בנוגע יעקב עצמו – "השלישי שבאבות המשולש בשלוש זכיות כו' כחבל הזה"? ולכן מפרש רש"י שג' הזכיות שביעקב נמשכו לבני יעקב, והן ג' הענינים ד"תורתו" "מלכותו" "ועולו". ד"תורתו" - עניני המצוה שמובנים בשכל - קשור עם "יעקב איש תם יושב אהלים". "מלכותו" – המצות שמקיימים בקב"ע – קשור עם אברהם שלימד את כל העולם ע"ד מלכות הקב"ה. ו"עולו" – שפירושו שכל מציאותו משועבד להקב"ה (שזהו הוספה על "מלכותו" שענינו רק קיום גזירות המלך אך אינו שולל חיים פרטיים של האדם) – קשור עם יצחק שהי' עולה תמימה ולא הי' יכול לצאת מא"י כי כל מציאותו הי' חדור בקדושת עולה.

מיינה של תורה: "ימצאהו" הוא לשון מציאה שהוא למעלה ממדידה והגבלה - כפירוש הצ"צ ש"ענין המציאה הוא דבר יקר וגם בא שלא כסדר והדרגא" - ובא לבנ"י מדה כנגד מדה מפני ש"אותם מצא נאמנים לו" - ענין האמונה שלמעלה משכל. וזהו שלא הסתפק רש"י ב"תורתו" כי ענין המציאה בא דוקא ע"י קב"ע – "מלכותו ועולו".