ועל פי זה יובן איך שייך שהקב"ה הסכים שהדיינים צריכים להיות "נבונים" אף ש"נבונים לא מצאתי", והוא מפני שיש ב' סוגי נבונים כנ"ל,

ברש"י (א, יג): "נבונים: מבינים דבר מתוך דבר. זו היא ששאל אריוס את רבי יוסי, מה בין חכמים לנבונים. חכם דומה לשולחני עשיר, כשמביאין לו דינרין לראות רואה, וכשאין מביאין לו יושב ותוהא. נבון דומה לשולחני תגר, כשמביאין לו מעות לראות רואה, וכשאין מביאין לו מחזר ומביא משלו". 

וצריך להבין הרי לעיל בפרשת תשא על הפסוק (לא, א-ב) "בצלאל בן אורי גו' ואמלא אותו בחכמה ובתבונה" פירש רש"י: "בחכמה: מה שאדם שומע מאחרים ולמד. ובתבונה: מבין דבר מלבו מתוך דברים שלמד". ואם כן קשה מדוע צריך רש"י לפרש ענין זה עוד פעם, ובתוספת משל, ובפרט שהמשל אינו מדויק שהרי הנמשל הוא "מבין דבר מתוך דבר" - "מתוך" דייקא - ואילו בנמשל הוא "מחזר ומביא משלו" - ולא מתוך הדבר שהביאו לו. ומה נוגע שר' יוסי אמר ענין זה כתשובה לשאלת אריוס? 

והביאור בזה: כוונת רש"י היא לתרץ שאלה פשוטה, והוא איך שייך שבנוגע לבניית המשכן מצא משה אנשים נבונים - לא רק בצלאל אלא גם "כל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה ותבונה גו'" - ואילו בנוגע לדיינים אומר משה "נבונים לא מצאתי"? והתירוץ הוא שישנם ב' סוגי נבונים: (א) נבונים שרק מרחיבים את הדבר - וסוג זה של נבונים היה נצרך עבור בניית המשכן שכל פרטי המשכן וכיליו היו "כתבניתם אשר אתה מראה בהר". (ב) אך עבור דיינים צריך סוג אחר בנבונים שלא רק שמרחיבים את הדבר שקיבלו אלא שמוסיפים עליו - "כשולחני תגר כו' מחזר ומביא משלו" - כדי לדון בכל הענינים שלא נתפרשו בתורה (ובטענות הבעלי דינים "שהיו ישראל טרחנים").  

ועל פי זה יובן איך שייך שהקב"ה הסכים שהדיינים צריכים להיות "נבונים" אף ש"נבונים לא מצאתי", והוא מפני שיש ב' סוגי נבונים כנ"ל, והקב"ה התכוון לסוג הראשון, אך הסוג השני לא נמצא. 

אך תלמיד ממולח שואל הרי בכל זאת מהלשון "נבונים לא מצאתי" משמע שגם סוג הב' בנבונים נכלל בדברי משה, ואם כן הדרא קושיא לדוכתה איך שייך שה' יסכים למדה זו אם בסוף לא נמצאת? אלא שעל כרחך צריך לומר שתנאי זה הוא תנאי הכרחי בדיין ולכן צריך להשתדל כל מה שאפשר כדי למצוא תכונה זו. ולכן מביא רש"י את שם בכל המאמר ר' יוסי - ש"משמת ר' יוסי פסקה הבינה", שלכן דוקא הוא מדגיש את השלימות שבנבונים. ולאידך "זו היא ששאל אריוס" שהיה כומר אינו יהודי, שכוונת רש"י להזהיר את התלמיד ממולח ששאלה זו - לא בהבנת דברי התורה אלא על הנהגת הקב"ה - אינה רצויה כי יכולה לגרום חלישות באמונה. 

ועל דרך הרמז והסוד: אריוס הוא לשון אור בחינת חכמה דלעומת זה, ולכן מקשה אריוס מהי המעלה בנבונים - בחי' הבינה. ועל זה עונה ר' יוסי - בחי' בינה - שהשלימות הוא דוקא בבינה שהוא "כשולחני תגר כו'". 

והנה, "הבו לכם גו' ונבונים גו'" בא לתקן את "איכה אשא לבדי" שקשור עם "איכה ישבה בדד" - ביטול הגלות. דהנה לעתיד לבוא ירשו בני ישראל את קיני קניזי וקדמוני שהם בחינת המוחין, ואז על ידי החב"ד דקדושה מבטלים את השאלה של אריוס - הפיכת חכמה דלעומת זה לחכמה דקדושה.