ברש"י (טז, יח): "שופטים ושוטרים: שופטים, דיינים הפוסקים את הדין. ושוטרים, הרודין את העם אחר מצותם. שמכין וכופתין במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט". 

וצריך להבין הרי רש"י כבר פירש בפרשת דברים (א, טו) "ושטרים: מניתי עליכם לשבטיכם. אלו הכופתין והמכין ברצועה על פי הדיינין", וא"כ מדוע מפרש עוד פעם, ומדוע מאריך יותר בפירושו בפרשתנו? 

והביאור בזה: השוטרים דפרשתנו שונים מהשוטרים דפרשת דברים, דבפרשת דברים הכוונה לאלו שמבצעים בפועל את גזר הדין של השופטים - "על פי הדיינין", אך השוטרים דפרשתנו פועלים שהבעל דין יקיים את הפסק של השופט, ובכללות שבני אדם יקבלו עליהם את מרות השופט - "עד שיקבל עליו את דין השופט". 

והכרחו של רש"י לפרש שכאן מדובר בסוג שונה של שוטרים הוא מפני ששופט בתורה הוא לא רק הדיין אלא גם המבצע את פסק הדין - ולדוגמא בסוף פרשת בלק (כה, ה) "אל שופטי ישראל הרגו איש אנשיו" - ואם כן אי אפשר לפרש ששוטרים הם המבצעים את הגזר דין, כי ביצוע הגזר דין נכלל בשופטים. ורק בפרשת דברים אפשר לפרש ששוטרים הם המבצעים את הגזר דין כי שם לא נזכר שופטים אלא "ראשיכם". 

ובפרשת דברים מפרש שהכוונה היא לשוטרים המבצעים את גזר הדיינין - ולא כבפרשתנו - כי שם נאמר "ושטרים לשבטיכם", היינו שזה היה מינוי על בני ישראל, שישנם אלו השופטים ואלו המבצעים את גזר הדין. אך אם הכוונה היה לשוטרים שיאיימו על הבעל דין לקבל את גזירת השופטים היה צריך להיאמר בפסוק ו"שוטרים ל(סייע) שופטיכם". 

מיינה של תורה: ידוע פירוש הש"ך על התורה "ששעריך" הם שערי הגוף - הפה והאזניים כו' - וצריך לתת עליהם שופטים ושוטרים. והנה, בפשטות "שופטים" הוא ענין הלימוד "ושוטרים" הוא ענין המעשה. אך על פי הנ"ל גם המעשה נכלל בשופטים - שהרי תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים - ואם חסר בהמעשה אזי חסר גם בתלמוד עצמו. וא"כ "שוטרים" הוא הביטוש של יצר הרע לומר לו "אתה רע כו'" להרגיז יצר טוב על יצר הרע שעל ידי זה מתבטלת שליטת היצר. ולכן לעתיד לבוא יהיה "ואשיבה שופטיך" - ולא שוטרים - כי אז יתבטל הרע ולכן לא יצטרכו שוטרים אלא לשופטים - לימוד התורה וקיום המצות.