בפסוק האחרון בתורה מפרש רש"י: "לעיני כל ישראל: שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם שנאמר ואשברם לעיניכם והסכימה דעת הקב"ה לדעתו שנאמר אשר שברת יישר כחך ששברת". 

וצריך להבין לכאורה פירוש זה הוא היפך פשוטו של מקרא, שהרי הפסוק מדבר על המעלות של משה וא"כ קשה לפרש שהסיום וחותם כל המעלות הוא בענין בלתי רצוי. ועוד צריך להבין מהו ההדגשה שהשבירה היתה "לעיניכם", ומהו הלשון "שנשאו לבו"? ומדוע התיבה האחרונה בפירוש רש"י הוא "ששברת" ולא "ישר כחך" - סיום בדבר טוב?

והביאור בזה: ע"פ פירוש רש"י עה"פ פסל לך (תשא לד, א): "משל למלך שהלך למדינת הים והניח ארוסתו עם השפחות מתוך קלקול השפחות יצא עליה שם רע עמד שושבינה וקרע כתובתה אמר אם יאמר המלך להורגה אומר לו עדיין אינה אשתך כו' והשושבין זה משה כו'". ועפי"ז יש לומר ששבירת לוחות היא המעלה הכי גדולה של משה, דמובן בפשטות גודל מעלת הלוחות בעיני משה, ואעפ"כ כשראה משה שיש מקום לחשש שמציאות הלוחות תזיק לבנ"י לא היסס ושבר את הלוחות.

[דברש"י עה"פ "וישלך מידיו את הלוחות" (תשא לב, יט) איתא שמשה אמר "כל ישראל מומרים והתורה כולה כאן ואיך אתננה להם", שבזה מודגש מעלת התורה. אך לרש"י תרוויהו איתנהו בהו. וי"ל שביאור זה הוא הסיבה שלא נתן להם את הלוחות, אך אינו ביאור על זה ששבר את הלוחות]. 

וזהו דיוק הלשון "שנשאו לבו" שפירושו שעורר את האהבה לבנ"י בלבו עד שהאהבה התגברה על רגש יראת וכבוד התורה שלו. והתורה מדגישה שמשה עשה זאת "לעיני כל ישראל" כדי לרמז שבזה התכוון משה לנטוע אהבת ישראל בלב כל ישראל. 

אך עדיין צריך להבין הרי בסיום התורה צריך להיות מודגש מעלתה של התורה. וי"ל שזהו מעלתה של התורה, דהנה איתא במדרש "שני דברים קדמו לעולם ואיני יודע איזה מהם קודם, כשהוא אומר צו את בנ"י דבר אל בנ"י אומר אני ישראל קדמו", וי"ל שהכוונה אינה לקדימה בזמן אלא לקדימה במעלה, שישראל קדמו במעלה לתורה, וי"ל שהתורה ניתנה כדי לגלות את מעלתם של בנ"י. ולכן בסיום ושלימות התורה יודעים ששלימות ותכלית התורה היא "ישראל קדמו", ולכן הסיום הוא בשבירת הלוחות. 

וענין זה קוראים בשמחת תורה שאז מודגשת מעלת בנ"י על התורה, שישראל משמחים את התורה.