מצוות עשה האחרונות בתורה - ע"ד ההלכה - הם הקהל וכתיבת ספר תורה (משא"כ בדרך הפשט "כתבו לכם את השירה הזאת" קאי רק על כתיבת שירת האזינו ולא על כתיבת כל התורה). 

והביאור ע"ד הפשט: מצות הקהל נכתבה ביום מיתת משה דוקא כי ציווי זה הוא חלק מדברי משה ליהושע "חזק ואמץ גו'", ובהמשך לזה נאמר "תקרא את התורה הזאת גו'", שע"י מצוה כללית זו - ע"י יהושע שהוא מלך -  יבואו לקיום כל התורה ועי"ז יתקיימו בארץ.

והביאור ע"ד ההלכה - ש"כתבו" קאי על כתיבת התורה (וגם בנוגע להקהל אין התירוץ הנ"ל מספיק, ובפרט לדיעות שהקהל אינה מצות המלך דוקא): הרמב"ם מבאר בנוגע להקהל ש"חייבין להכין לבם כו' כיום שניתנה בו בסיני כו' כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה". דהיינו שמצות הקהל הוא ע"ד מעמד הר סיני. וא"כ מובן מדוע נאמרה מצוה זו ביום מיתת משה, כי לאחר שמשה - מקבל התורה מסיני - מסתלק, ובנ"י יוצאים מהמדבר - מקום נתינת התורה - מצוה התורה על מצות הקהל כדי שגם בא"י ולאחר הסלקות משה יהי' לבנ"י מעין מעמד הר סיני. ועד"ז הוא בנוגע לכתיבת התורה שמפורש בה ש"כל הכותב ספר תורה ה"ז כאילו קיבלה בידו מסיני". 

והצורך בב' מצות שהם ע"ד מעמד הר סיני, הוא מפני שבסיני הי' ב' ענינים, (א) קבלת התורה - שענינה לימוד (ב) וקבלת המצות. וזהו ענין ב' מצות אלו, דתוכן מצות הקהל הוא "ליראה גו' ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת" - קיום המצות. ותוכן מצות כתיבת ספר תורה הוא עבור לימוד התורה, וכמ"ש הרא"ש "אבל האידנא שכותבין ס"ת ומניחין אותו בבתי כנסיות כו' מ"ע לכתוב חמשה חומשי תורה ומשנה וגמרא כו' כי מצות כתיבת התורה היא ללמוד בה". 

וזהו שמצות הקהל שייך לציבור כולו - כי בענין המצוות (והיראה המביאה לידי קיום המצות) שווים כל בנ"י. אך מצות כתיבת ס"ת הוא על כל יחיד כי לכל יחיד ישנה דרגא אחרת בהשגת התורה. 

והנה, החידוש דמ"ת הוא שאז נתגלה ה' בבחי' ראי', וזהו שלא מספיק זכירת מ"ת - בחי' שמיעה - אלא צריך להיות ענין מיוחד דהקהל כדי "יראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה", ועד"ז צריך להיות כתיבת ס"ת בעצמו שאז ישנה הפעולה גם על הגוף הגשמי דהאדם - ע"ד שהי' במעמד הר סיני שעמדו באימה וביראה כו'.