הענין ד"ונזרעה זרע" (לא נאמר בפירוש בשבועת הכהן אלא) הוא בהמשך ל"ונקתה ממים המאררים", שלא רק שהמים המאררים לא יזיקו לה אלא אדרבא "ונזרעה" ("תליד בריוח כו' יולדת לבנים"), ולכן מביא רש"י רק ב' הדוגמאות שהם היפך מפעולת המים המאררים.
הנשיאים נדבו את קרבנן בצמצום - "עגלה לשני הנשיאים" - מפני שבמשכן לא היה דבר מיותר, והעגלות היו חלק ממלאכת המשכן. וההוראה: כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה, ואם כן האדם צריך לנצל את כל כוחותיו לקדושה.
לרש"י נאמר "וזה מעשה המנורה" - שזו היא פרשת המנורה (ולא רק ציווי על הדלקת המנורה) - דהמנורה צריכה להיות מקשה, אך לאחר עשייתה לא ניכר שקני המנורה הם מקשה אחת עם גוף המנורה, ודוקא על ידי ההדלקה "אל מול פני המנורה" רואים שזהו מקשה - מציאות אחת.
במענה לטענת המרגלים "אפס כי עז העם היושב בארץ" אמר כלב "עלה נעלה וירשנו אותה", וע"ז הוסיפו המרגלים "ושם ראינו את הנפילים", ומבאר רש"י שההוספה היא "שנפלו מן השמים", וא"כ גבורתם הוא שלא בערך כלל.
אופן הליכתו של משה היה באופן דחשיבות ומלכות וכו' כדי שישאו לו פנים ויחזרו בהם מהמחלוקת. [אך משה לא הפסיק בפעולה או דיבור בין ציווי הקב"ה לקיום הציווי].
אפר הפרה צריך להיות "למשמרת בתדר", ולכן מביא הרמב"ם איך קויים ענין זה בעבר - "תשע פרות כו'", ואיך שיקויים בעתיד - "והעשירית יישה מלך המשיח". ומוסיף "מהרה יגלה אכי"ר" ששמשיח נזכר בדרך אגב, כי עי"ז מודגש שצריך לא רק להאמין בביאתו אלא גם "לחכות לביאתו".
בלעם קלקל את השורה וחבש את אתונו בזריזות כדי להזכיר את קלקול השורה של בני ישראל בהיותם במדבר, ועל זה אמר הקב"ה "כבר קדמך אברהם אביהם", כי זכותו של אברהם - אהבה מקלקלת השורה - מגינה עליהם.
ג' הבחינות בקשר של בני ישראל והקב"ה (א) "חלקנו" הוא בחי' מכר שהוא בהתאם לעבודת האדם, (ב) וגורלנו הוא בחי' מתנה שאינה לפי עבודת האדם. (ג) וירושה הוא שהיורש הוא במקום המוריש עצמו, שהוא קשור עם עצמות ומהות. "בן אין לו", כי היורש הוא מציאות אחת עם המוריש.
"בכל יום הוא מועד התמידין", שלכן "עבר יומו בטל קרבנו". בשבת ויו"ט ישנו לימוד מיוחד ש"עבר יומו כו'", וי"ל שבא ללמדנו שגם מצד הגברא אין חיוב לקחת את הכסף שהי' מיועד עבור הקרבן דשבת שעברה ולהשתמש בה עבור שבת זו, אך בקרבנות תמיד יש לומר שאף שמצד החפצא "עבר יומו כו'" מ"מ מצד הגברא צריך להשלים.
למסקנת הרמב"ם, שמופלא הוא בן י"ג שנה ויום אחד, הגדר דמופלא הוא דעת, ואם כן אין סברא לומר שמפני שלא היה לו דעת בתחילת השנה אין בודקים אותו כל השנה. ולכן צריך הרמב"ם ללמוד שהקס"ד בגמרא הוא "וידעה להפלות", והא גופא קמ"ל שאף שיודע מכל מקום אין זה דעת חזק כנ"ל, ואם כן צריך לבדוק גם בסוף השנה.
עבודת "זמן מתן תורתנו" בכל שנה וההכנה אלי' מש"מ סיון; עיקר העבודה - עם ילדי ישראל, "צבאות השם", שהם ה"ערבים" על קבלת התורה.
מעלת וענין אהבת ישראל ואחדות ישראל, והקשר למתן תורה, חג השבועות, שבת, פ' נשא.
בחירת ומינוי רבני השכונה.
התחלת גאולה אדמו"ר מהוריי"ץ בג' תמוז והקשר להנס ד"שמש בגבעון דום" שאירע ביום זה.
כמה מעלות בי"ב תמוז דשנה זו, הקשר לפ' השבוע, וההוראה - הקמת והרחבת בתי חב"ד
עבודת ימי "בין המצרים" - ירידה צורך עלי'; הקשר לפ' מטות ופ' מסעי וחיבורם; הוראות פרטיות לימים אלה.
ביאור ברמב"ם ה' איסו"ב (פי"ג ה"א-ה) בדין קרבן גירות.
הוראה מהליכת בנ"י במדבר והעמדת המשכן במדבר דוקא.
שקו"ט בביאור דברי הזהר (ח"ג קפג, ב) שבחג השבועות מקריבים חמץ על המזבח / שקו"ט בביאור המדרש (שמו"ר ספכ"ט) "והקול שהי' יוצא מפי הקב"ה לא הי' לקולו בת קול" / ביאור מרז"ל (ב"ב קמז, א) "שלשה דברים צוה אחיתופל כו' ויו"ט של עצרת ברור זרעו חטים" / ענין "שבעת ימי המשתה" ב"חתונה" דמתן תורה / אילו היו ישראל חסרים אפילו אדם לא הי' גילוי שכינה במתן תורה (דב"ר פ"ז, ח) / ביאור לשון הברכה "קבלת התורה בשמחה ופנימיות" / מעלת התורה על המצות / הקשר המיוחד דמתן תורה לנשים ובנות - "בית יעקב" קודם ל"בני ישראל" / חיזוק באהבת ישראל / העבודה בשלשת העמודים שעליהם העולם עומד / שני תיקוני טעות בנוסח "תיקון ליל שבועות" הנפוץ; ההשתדלות שכל בנ"י יהיו בביהכנ"ס בעת קריאת עשרת הדברות; הוספה בצדקה לפני שבועות / מברקים.
מעלת כיסוי הראש דנשים בפאה נכרית על מטפחת בזמננו / זהירות בכיסוי הראש והזרוע / זהירות בגידול הזקן דהבעל וכיסוי הראש דהאשה - סגולה לפרנסה / שידוך תלוי בהסכמת הכלה לכסות ראשה / ביאור בפרש"י לש"ס (סוטה לט, ב ד"ה מן) אימתי הכהנים מחזירין פניהם / כוונות ברכת כהנים / מקורות לענין "חנוכת הבית" / ביאור במ"ש בכ"מ בחסידות (לקו"ת ס"פ נשא. ד"ה זאת חנוכת תר"ס) שמנחת נדבה היו מביאין בכפיפה מצרית / ענין מספר עשרה שבקרבנות הנשיאים.
ענין העלאת הנרות בעבודת האדם; הקשר למוסד חינוך "אהלי תורה" / פירוש הלקו"ת להאריז"ל על מארז"ל "להגיד שבחו של אהרן שלא שינה" - ע"פ חסידות / התיווך בין פרש"י לש"ס (סנהדרין יז, א ד"ה מי) ופירושו על התורה (יא, כז) בטעם שלא יצאו אלדד ומידד / ביאור בדברי תוס' הרא"ש עה"ת (בהעלותך יא, כז) דאלדד ומידד נולדו לעמרם לאחרי שפירש מיוכבד ונשא אחרת / שקו"ט אם מותר לתלמיד להזכיר שם רבו בצירוף תואר כבוד / ביאור בדברי השל"ה שהאשה הכושית שלקח משה הוא תלמוד בבלי.
מעלת הדפסת קונטרס "עץ החיים" שענינו ביטול חטא המרגלים / טעם אמירת משה אחרי שעשו ישראל תשובה "והיא לא תצלח" / זהירות מלכלוך הציצית / תכלת בזמן הזה / ציצית מכונה / ציור נקבי הציצית בטלית קטן / הקשר דציצית לשערות הראש ולנישואין / ביאור בלשון אדמו"ר הזקן באגה"ת ספ"ז ע"ד הפגם בשם הוי' ע"י ביטול כמה מצוות.
התיווך בין פרש"י (טז, ד) "שמא לא יקבל עוד" למ"ש באגה"ת פי"א שבמד הקב"ה אין הפרש בין פעם א' לאלף פעמים / השתתפות ב"פדיון הבן" במקום פ"ד תעניות / הוראה מפרשת דיני הכהנים לענין הנהגה בבית הכנסת
ביאור במ"ש בלקו"ת בענין השלכת תולעת שני / שקו"ט בדברי הספרי למה נצרכה פ' טמאים.
מעלת נס שנעשה לרבו / מעלת י"ג תמוז / מברקים.
ביאור בדברי המו"נ (ח"ב פמ"ב) שסיפור בלעם בדרך ודברי האתון הכל במראה הנבואה / המקור לצער בע"ח בתורה.
"פינחס זה אליהו" או "אליהו זה פינחס".
שקו"ט אם שבט לוי השתתף במלחמת מדין / שקו"ט בגליון הש"ס (לרע"א) לנדרים עט, א.
מברקים לגן ישראל שות תשד"מ, תשמ"ו.